גזר דין בתיק פ 8352/06

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירה של שוד בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 7.12.06 הנאשם יחד עם אחר שזהותו לא ידועה למאשימה, החליט לשדוד את תחנת הדלק של חברת פז במרכז הנגב בבאר-שבע. לצורך כך הם הצטיידו בכובע גרב ובאקדח. הנאשם וחברו תכננו שהנאשם יכנס לחנות שבתחנת הדלק, ישדוד כסף מהעובד שעה שאותו אחר שומר מחוץ לחנות ולאחר מכן יתחלקו בשלל. בשעה 00:55 הם הגיעו לאותה תחנת דלק, הנאשם נכנס לחנות כשהוא רעול פנים בכובע גרב ומחזיק באקדח צעצוע, כאשר האחר המתין בחוץ. הנאשם כיוון את האקדח לעובד בחנות, להלן: המתלונן, אמר לו: "שוד" ועל פי הוראתו המתלונן הוציא את מגירת הקופה, שם אותה על הדלפק עם הכסף שהיה מתחתיה. הנאשם לקח 500 ש"ח כשהמתלונן מתכופף ומנסה להסתתר מהנאשם ומאקדחו. בשלב זה הנאשם הבחין בשני אנשים שהתקרבו לפתח החנות וכיוון לעברם את האקדח עד שהם נסוגו. הנאשם יצא מהחנות והתחלק בשלל עם חברו. סך של 100 ש"ח נתפס והוחזר למתלונן.

2. מדובר בעבירה חמורה. הנאשם תכנן את השוד עם חברו, הצטייד באקדח צעצוע וכובע גרב, המתין לשעת כושר וביצע את השוד. תחנות דלק ומתדלקים הפכו "טרף קל" לעבריינים זוטרים ומכורים לסמים המממנים בדרך אלימה זו את צריכת הסמים וצרכים אחרים. עבירות מסוג זה פוגעות בביטחון האישי של בעלי העסקים, של העובדים בעסקים ושל הציבור שנזקק לשירותי אותם עסקים.

חובה להבטיח לבעלי העסקים, לעובדים בעסקים ולציבור, ניהול עסקים בבטחה וללא חשש מפגיעתם הרעה של עבריינים דוגמת הנאשם.

הסיכון להיתפס בביצוע עבירות מסוג זה אינו רב. לצערנו, חלק מבעלי העסקים סובר שהאכיפה אינה אפקטיבית דיה ואינו חש מוגן, ועל כן רבים גם נמנעים מהגשת תלונה.

רק ענישה משמעותית יש בכוחה לסייע להרתעת עבריינים פוטנציאליים בביצוע עבירות אלה ולהשבת הביטחון האישי לבעלי העסקים ולציבור.

3. בעניינו של הנאשם הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית אשר מפרטת שהוא טופל מספר פעמים ע"י מרפאה פסיכיאטרית עקב "מצבים בלבוליים על רקע שימוש בסמים" ועל רקע זה גם אובחן כבעל הפרעות פסיכיאטריות והיו מצבים שגם פיתח מצב פסיכוטי פעיל ואושפז בעת מאסרו במב"ן, אך כששוחרר, למרות ההמלצות, לא הקפיד במעקב ובטיפול, חזר להשתמש בסמים והסתבך עם החוק. בשנת 2006 שוב הפסיק על דעת עצמו טיפול תרופתי וביוני 2006 אושפז במצב פסיכוטי בשל התנהגות פיזית אלימה כלפי הזולת - לאחר 10 ימים שוחרר. הנאשם טען בפני הפסיכיאטר "שביצע עבירה של שוד על מנת להשיג כספים לצורך בילויים ומימון סמים", שכן לדבריו ההקצבה לא מספיקה לו.

4. תסקיר שירות המבחן מפרט את הרקע של הנאשם, את מצבו הסוציואקונומי, את בעיותיו הנפשיות, את הטיפול שקיבל בעניין זה בעבר וכן שלדברי הנאשם פעל מתוך מצוקה כלכלית, שלא תכנן את ביצוע העבירה וכי הביע חרטה. הנאשם הביע רצון בפני שירות המבחן להשתלב במסגרת הוסטל לחולי נפש. השירות סובר שהנאשם סובל מתחלואה כפולה של התמכרות לסמים ומחלת נפש. בניגוד לאינפורמציה שמסר לפסיכיאטר, בפני שירות המבחן, נמנע מלייחס את ביצוע העבירה להתמכרות לסמים או הימורים. השירות התרשם מתובנות דלות ביחס לעבירה, מכך שהנאשם חש קורבן והוא מתוסכל וכועס על הממסד. השירות מעריך, שהנאשם נושא עימו פגיעה נפשית מורכבת הקשורה לכך שאמו נכלאה בעבר בגין עבירה חמורה וכשהשתחררה מהכלא נפטרה, וככל הנראה,  יש לכך קשר להיתדרדרותו לסמים. 

השירות מעריך שכוחות הנאשם דלים והוא מונע בעיקר ע"י רצונו לגרום להקלה בענישה. הנאשם לא מתאים למסגרות פתוחות. השירות נמנע מהלמצה בעניינו.

5. לנאשם 9 הרשעות קודמות ורישומים פליליים הכוללים 12 תיקי פ"א, ובין היתר, בעבירות של שימוש בסמים, תקיפת שוטר, התפרצות, פריצה לרכב, גניבה מרכב, שבל"ר ונטישה במקום אחר, החזקת נשק שלא כדין, תקיפה, גניבה ועוד.

הנאשם ביצע את העבירה שעה שמאסר מותנה של 3 חודשים תלוי ועומד נגדו.

6. לטענת הסנגור, מדובר באדם חולה הניתן לשיקום בשלב זה של חייו בטיפול תרופתי מתאים, לאור הטענה שמשפחתו מוכנה עתה להתגייס לעזרתו, לסייע לו, לתמוך בו ולפקח על נטילת התרופות ובכך למנוע את הסתבכותו בעבירות. עוד נטען ע"י הסנגור שהנאשם הושפע לרעה ע"י שותפו לביצוע העבירה שתמרן את הנאשם וניצל את חולשתו.

אכן הנאשם סובל מבעיות רבות, כפי שפורט בחוות הדעת הפסיכיאטרית ובתסקיר שירות המבחן, אך במצב הדברים הנתון, כאשר לא ניתן, על פי ניסיון העבר, לסמוך על הנאשם שיקפיד לטפל בעצמו על פי המלצות הרופאים, כאשר ברקע יש גם התמכרות לסמים - אשר משום מה מוכחשת עתה ע"י הנאשם והיא לא מטופלת, כאשר על פי ניסיון העבר המשפחה לא סייעה או לא הצליחה במניעת הסתבכות בעבירות, אין לסמוך על הנאשם שעתה רק משום הבטחתו לכבד את החוק ואת הוראות הגורמים המטפלים, ימנע מביצוע עבירות. התרשמות שירות המבחן שכוחותיו של הנאשם דלים ואינו בשל לטיפול במסגרת פתוחה או להליך של גמילה, נכונה גם על פי התרשמותי. בשולי הדברים אני גם מציין, כי למרות הנכונות הנטענת לזנוח את העולם העברייני, בפועל הנאשם לא עשה כך, לפחות מבחינה זו שעד עתה לא גילה מי הוא שותפו לעבירה. 

7. ער אני לכך שלנאשם בעיות רפואיות-פסיכיאטריות, אך יש לזכור, כי אלה לא מנעו ממנו את ביצוע השוד, ובמידה מסויימת הן אף מעלות את פוטנציאל המסוכנות. בתיק זה לא נטען שהנאשם ביצע את העבירה במצב של אי שפיות או שאינו יכול לעמוד לדין, אלא נטען שיש להקל עמו בשל בעיותיו הנפשיות. טענה זו נכונה. יש לקחת בחשבון בבואנו לגזור את הדין את מצבו הרפואי ואת האפשרויות לטפל בנאשם במאסר.

על פי נ/1, מכתבו של ד"ר אלש יעקב ממב"ן הנאשם מטופל תרופתית ונראה שימשיך לשהות במהלך מאסרו באשפוז במב"ן בהסכמתו החופשית. לאור האמור, נראה אם כך, שדווקא בין כותלי הכלא הנאשם זוכה סוף סוף לטיפול ולהשגחה להם הוא נזקק.

8. לזכות הנאשם אני לוקח בחשבון את הודאתו בעובדות, שיש עימה חסכון בזמנם של העדים, זמנה של התביעה וזמנו של בית המשפט. כמו כן, לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות העגומות, כפי שפורטו בחוות הדעת הפסיכיאטרית, בתסקיר ובטיעוני הסנגור. עוד אני לוקח בחשבון את העובדה שלנאשם מחלת נפש, כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני.

9. לאחר ששמעתי את התובעת, את הסנגור, עיינתי במוצגים שהוגשו לעיוני, לרבות חוות הדעת הפסיכיאטרית ותסקיר שירות המבחן, בהתחשב בעבירה החמורה בה הורשע הנאשם, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.                        36 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 7.12.06.

ב.                         מופעל בזאת עונש המאסר המותנה בן שלושה חודשים שהושת בת.פ. 2454/05 של בית משפט השלום בבאר-שבע. הנאשם ירצה עונש זה במצטבר למאסר שהושת לעיל בסעיף קטן א.