גזר דין בתיק פ 8352/05

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של ניסיון לשוד, עבירה לפי סעיף 403 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. כתב האישום המתוקן מלמד כי ביום 17.11.05, או בסמוך לכך, ברחוב דרך אילת שבבאר-שבע, צעדו שתי נערות קטינות האחת ילידת 1997 (בת 8 שנים) ואחותה קטינה ילידת 1991 (בת 14), אשר היו בדרכן לשוק לקנות נעליים. הקטינה ילידת 1991 (להלן: " המתלוננת") אחזה בידה מכשיר טלפון סלולארי, שבאמצעותו ניהלה שיחה באותה עת וביד השניה אחזה ביד אחותה. הנאשם הגיע מאחורי המתלוננת, דחף אותה בחוזקה עד שכמעט נפלה, חטף מידיה את מכשיר הטלפון וברח. הנאשם נתפס בסמוך למקום האירוע כאשר הטלפון של המתלוננת בכיסו.

3. לבקשת הנאשם ולצורך מתן גזר הדין, צורפו תיקים פליליים נוספים בהם הודה והורשע הנאשם כדלקמן:

א.                  ת.פ. 5038/05, בית משפט שלום ב"ש (פ.א. 4175/05 תחנת משטרת באר-שבע) - בו הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין. כאשר עובדות כתב האישום מלמדות כי ביום 3.3.05, בסמוך לשעה 16:00, גנב הנאשם קופה ובתוכה כסף, אשר הוחזרה לאחר מכן יחד עם הכסף לבעלים. כן נמצא כי הנאשם החזיק ברשותו בזמן האירוע סכין שלא למטרה כשרה.

ב.                  פ.א. 19370/04 (תחנת משטרת באר-שבע) - בו הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. שם נמצא כי ביום 22.9.04 בסמוך לשעה 14:00, בשוק העירוני בבאר-שבע החזיק הנאשם סכין מחוץ לביתו למטרה שאינה כשרה.

ג.                    פ.א. 25821/04 (תחנת משטרת באר-שבע) - בו הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין. שם נמצא כי ביום 23.12.04, בסמוך לשעה 10:25, בצומת רחובות אלי כהן בבאר-שבע, החזיק הנאשם סכין מחוץ לביתו למטרה שאינה כשרה.

ד.                  פ.א. 19454/04 (של תחנת משטרת באר-שבע) - בו הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין. שם נמצא כי ביום 23.9.04, בסמוך לשעה 16:00, במחסני מזון בבאר-שבע גנב הנאשם תיק השייך למתלוננת וכן החזיק על גופו סכין למטרה שאינה כשרה.

ה.                  ת.פ. 1812/05 בית משפט שלום באר-שבע, בו הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של ניסיון פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיפים 413 ו' סיפא ו-25 לחוק העונשין, בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין ובעבירה של נשיאת סכין למטרה לא כשרה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין. בנסיבות כתב אישום אלו הודה הנאשם כי ביום 8.12.04, בסמוך לשעת חצות, ניסה להתפרץ לכלי רכב מונית בכך שניפץ את השמשה הקדמית שמאלית של הרכב והכל בכוונה לבצע גניבה או פשע. בהמשך האירוע נמצא הנאשם כשהוא מחזיק ברשותו רדיו דיסק מסוג "לנקו" שיש לגביו חשד סביר שהוא גנוב. במעמד האמור החזיק הנאשם 2 סכינים למטרה שאינה כשרה.

4. התובעת בטיעוניה לעונש הדגישה את חומרת המעשים נשוא כתב האישום בתיק זה כשהנאשם בוחר לעצמו קורבנות קטינים כמטרה קלה לביצוע מעשה שוד. התובעת קראה להגן על ציבור הקטינים בדרך של ענישה מחמירה והרתעתית. חומרת יתר ביקשה התובעת לייחס לנאשם לנוכח ריבוי התיקים אותם צרף לצורך מתן גזר דין כאן כשהיא מדגישה כי ניתן ללמוד מהם על התנהלות חייו העבריינית  והיא פגיעה ברכוש הזולת. התובעת ביקשה להוסיף וללמוד על דפוס עברייני ומסוכן של הנאשם גם לנוכח הרשעותיו הרבות בפלילים, כשהיא מדגישה כי מאז 1985 נמצא הנאשם מעורב בפלילים כשהוא נכנס ויוצא לבית הכלא כדבר שבשגרה מבלי שיש בענישה כדי להרתיע אותו. כך צבר לחובתו 27 הרשעות בעבירות של רכוש, עבירות אלימות ועבירות סמים וריצה 9 עונשי מאסר.

5. בתיק זה נשמעו טיעונים לעונש כבר ביום 1.3.06 כאשר בא בפני תסקיר שירות מבחן אשר פרס בפני את נסיבותיו האישיות של הנאשם. כחלק מתסקיר שירות המבחן בא בפני תסקיר,  אשר לגביו הוריתי כי יישאר חסוי, על פי הוראות סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי. בשל תוכן התסקיר החסוי וטעמים שבו ולנוכח העובדה כי התמכרותו של הנאשם לסמים מסוכנים היא זו אשר הביאה אותו למעורבות בפלילים, מצאתי לנכון לבחור בדרך טיפולית שיקומית,  עובר למלאכת גזירת הדין בעניינו של הנאשם, והכול מתוך תקווה כי חרב גזר הדין הצפוי התלויה מעל צווארו, יהווה משום גורם מתמרץ להליך הטיפולי. לפיכך, לאחר שעבר את הבדיקות והראיונות המתאימים הוריתי על קליטתו של הנאשם במוסד סגור לגמילה מסמים מסוכנים. הנאשם שוחרר ממעצרו בחודש אוגוסט 2006 ונקלט במוסד הגמילה "רמות יהודה", שם שהה כחצי שנה עד אשר הושעה ולאחר מכן הוחלט על הפסקת הטיפול בנאשם במסגרת הקהילה.

לנוכח החלטה זו הזדרז שירות המבחן ושלח הודעה דחופה לבית המשפט בדבר עזיבת הנאשם את מוסד הגמילה. לנוכח הודעה זו מצאתי לנכון לקבוע את התיק לטיעונים לעונש בפני כדי להביא את המלאכה בתיק זה לידי סיום.

6. המדינה הוסיפה לטיעוניה לעונש וציינה כי מקום שנכשל ההליך הטיפולי בנאשם יש למצות את הדין עם הנאשם בדרך של ענישה מוחשית, טיעון בו דבקה המדינה כבר בראשית הדרך. חזרה והדגישה התובעת כי מול נסיבותיו האישיות של הנאשם עומד אינטרס הציבור והוא הרחקת אדם אשר בחר בקטינים כקורבן עבירה. לפיכך חזרה ועתרה לענישה מחמירה והרתעתית אשר יהא בה כדי לשקף את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלו.

7. ב"כ הנאשם ביקש להעיד את הנאשם כחלק מעדות לטיעונים לעונש. הנאשם בדבריו ציין, כי מאז שעזב את הקהילה הטיפולית  ביצע מספר בדיקות שתן בהן נמצא כי הוא נקי מסמים. הנאשם חזר וביקש כי בית המשפט ילך לקראתו ויעשה עימו חסד ויאפשר לו להמשיך בתהליך הגמילה גם במסגרת מרכז היום, בבאר שבע. לדבריו גיבש החלטה להפסיק את צריכת הסמים. לדבריו, כיום, בגיל 40, לאחר שנים כה רבות בהן צרך סמים, הגיע לעייפות נפשית ועל כן גמר בדעתו לפתוח דף חדש ולעלות על דרך הישר.  גם עד אופי מטעם ההגנה, מר מסעוד אלמקייס, חיזק את דברי הנאשם וציין כי מאז שעזב הנאשם את מרכז הגמילה פנה הוא לעזרתו, כמי שמנהל מרכז גמילה בבאר-שבע. לדבריו, הנאשם מסר מספר בדיקות שתן אשר נמצאו נקיות מסמים באופן המלמד על רצונו האמיתי והכן של הנאשם לעלות על דרך הישר.

8. גם ב"כ הנאשם חזר והדגיש את הדברים שבאו מפי הנאשם באשר להליך הגמילה שעבר, התובנות אליהן הגיע וכן על האינטרס הציבורי שבשיקום עבריין, כדוגמת המקרה דנן. הדגיש הסנגור כי הנאשם ישב במעצר תקופה של כ-10 חודשים וכי היה בתקופה זו כדי להביא לשינוי התפיסתי בנאשם עד אשר זה אסף כוחות והתחיל בהליך הגמילה. טען הסנגור כי החזרתו של הנאשם בשלב זה של ההליך למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה להוריד לטמיון את כל התהליך השיקומי שעשה הנאשם בששת החודשים האחרונים ובכך תצא החברה נפסדת.

לפיכך, עתר כי בית המשפט יסתפק בנסיבות המיוחדות של העניין בענישה כוללת של 16 חודשים, כאשר בהתחשב בעובדה שהנאשם ישב במעצר 10 חודשים, יאפשר בית המשפט לנאשם לרצות את ששת החודשים הנוספים בדרך של עבודות שירות.

9. שירות המבחן, אשר מצא לנכון להתייצב לישיבה, ציין כי לנוכח כישלון ההליך הטיפולי, אין הוא מוצא עוד לנכון לבוא בהמלצה כלשהי לגבי הנאשם. ציינה קצינת המבחן כי  הנאשם, במהלך תקופת שהייתו בקהילה הטיפולית, לא עשה את השינוי המנטלי אותו ציפה שירות המבחן כי יעשה וכי בקשתו היום להמשיך במסגרת טיפולית במרכז יום, שהינה מסגרת טיפולית חלקית ופחות אינטנסיבית מאשר קהילה סגורה, הינה ברמה ההצהרתית בלבד מבלי שקיימת תובנה עמוקה אצל הנאשם לקשיים ולבעיות הקיימות. לפיכך נמנע שירות המבחן, בסופו של יום, מכל המלצה טיפולית.

יחד עם זאת, אין להתעלם מתסקירי שירות המבחן אשר באו בפני לאורך כל הדרך בעניינו של הנאשם. תסקירים אשר פרסו בפני את נסיבותיו האישיות של הנאשם, הרקע בו גדל, והקשיים אשר ליוו אותו הן במערכת החינוכית והן במערכת המשפחתית והצבאית.

10.  אין חולק כי הנאשם מכור לסמים מסוכנים במשך שנים רבות כאשר יש להניח כי  חוויות הילדות הקשות והטראומטיות אליהן נחשף, הן אלה אשר היוו בסיס להתמכרותו לסמים ולניהול אורח חיים שולי אשר כלל עבירות רכוש, סמים ואלימות. גם אין חולק כי ניסיון קודם של הנאשם להשתלב במסגרת טיפולית סגורה נכשל. משכשל הניסיון לשקם את הנאשם מחוץ לכלא אין מנוס כי אם לגזור את דינו.

11. באשר לעבירת הניסיון לשוד-  בתי המשפט הביעו דעתם, לא אחת, כי בעבירות שוד, ובמיוחד שוד של חסרי ישע כדוגמת ילדים או קשישים, שהינם טרף קל לעבריינים, יש להחמיר ולהשית תקופות מאסר ארוכות, בדרך אשר תשקף את סלידתה של החברה ממעשים אלה. ראה ע"פ 5165/92ע"פ 5165/92 דורון סויסה נ' מ"י תקדין עליון 94 (2) 783  שם קובע שית המשפט כי :