1. הנאשם, תושב רפיח, יליד 1975, הינו דייג וברשותו סירת דייג.
2. במועד לא ידוע בחודש אפריל- מאי, 2006, פנה אל הנאשם חאלד תילה, המכונה אבו אמיר, והציע לו להעביר בסירתו ממצריים לרצועת עזה, חומר נפץ שנרכש במצריים, והנאשם נעתר לכך.
3. ביום 12.5.2006, פנה הנאשם אל מוחמד ברדוויל וביקש ממנו לסייע לו בהעברת חומר הנפץ. ביום 14.5.2006, הפליגו הנאשם ומוחמד, בהנחיית אבו אמיר, מרפיח לכיוון חוף סיני שבמצריים, ומשהגיעו לגבול רצועת עזה- מצריים, הנחה אבו אמיר את הנאשם, טלפונית, לשוט עוד 10 ק"מ לאורך החוף, עד לנקודת מפגש עם אבו מוסא, תושב סיני שהיה אמור לספק לנאשם את חומר הנפץ. המפגש נוצר, ואבו מוסא וארבעה אנשים נוספים העמיסו על הסירה שקים עם חומר נפץ במשקל כולל של 300 ק"ג.
הנאשם ומוחמד החלו לעשות דרכם חזרה לחופי רצועת עזה, ובמהלך הדרך, נעצרה סירתם על ידי אוניית חיל הים, ומוחמד החל להשליך 2-3 שקי חומר נפץ למים, וזאת כדי שהמעשה לא יתגלה.
4. במעשיו אלה של הנאשם היה כדי לפגוע בביטחון המדינה.
5. הנאשם הודה בעובדות המתוארות, והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הובלת נשק והחזקת נשק, לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.
6. בטיעונה, במסגרת הסדר הטיעון מבקשת התביעה כי יוטל על הנאשם עונש מאסר ממשי שלא יעלה במשכו על עשר וחצי שנות מאסר.
התביעה ציינה בטיעונה כי הנאשם נטל חלק ממשי ופעיל בתכנון העברת חומר הנפץ, והעמיד את ספינת הדייג שלו לצורך הברחתו. מדובר בכמות ניכרת מאד של חומר נפץ, שפגיעתו הרסנית, והוא עלול להגיע לידיים עוינות. עוד צויין כי יש להרתיע מפני הברחות נשק ממצרים לרצועת עזה, וכי קיים קושי רב בחסימת נתיבי ההברחה, וענישה הולמת יש בה כדי להעמיד על חומרת המעשים, והיא עשוייה להפחית מממדי התופעה.
7. ב"כ הנאשם טוען כי אותו אבו אמיר, היה מוכר כאיש מודיעין של הרשות הפלשתינית,
הנמנה עם שורות פת'ח, וכי חומר הנפץ היה נדרש לצורך הגנה מפני תוכניותיו התוקפניות של ארגון החמאס, שאותה עת טרם השלים את השתלטותו על רצועת עזה. חומרי הנפץ לא יועדו לפגיעה בישראל, והנאשם, הנעדר עבר פלילי ובטחוני, לא ידע מהי כמות חומר הנפץ המיועדת להעברה, ובסופו של דבר סוכלה הגעת חומר הנפץ לידי שולחיו של הנאשם, לאחר שהספינה נעצרה על ידי אוניית חיל הים.
עוד נטען כי הנאשם פעל מתוך מצוקה כלכלית ועבור סכום כסף, שהיה בו כדי לסייע בפרנסת משפחתו, שהוא משמש בה עמוד תווך עיקרי. הנאשם אב לילדים קטנים, ואחד מהם נולד 10 ימים לאחר מעצרו. הנאשם הביע חרטה, וציין כי הוא סובל ממחלות המקשות עליו את השהיה בכלא. עוד צויין כי הוא מבקש להקל במאסרו, ולהטיל עליו תחת זאת, עונש של קנס משמעותי, שיעמוד ביחס נאות ליכולתו הכלכלית הדלה.
8. מדינת ישראל עומדת בפני מציאות ביטחונית קשה וכואבת. ניסיונות הפיגוע באזרחי המדינה, גובים מחיר דמים כבד, ומערערים את תחושת הבטחון והיציבות. אלה הינם מעשים של יום ביומו. על הנעשה ברצועת עזה, אין להכביר מילים. איזור זה, מהווה מזה שנים, קרקע פורה לפעולות טרור נגד ישראל, והארגונים השונים הפועלים בחבל ארץ זה, מאוחדים ברצון עקבי ועיקש לשכלל יכולות הפיגוע בישראל, ועושים כל הניתן להצטייד בכלי משחית וחבלה לצורך כך, בנתיבי ההברחה השונים, ובכללם דרך הים. רשויות הבטחון בישראל עושות כל מאמץ - כמו גם במקרה דנן - לסכל הברחות נשק אלה, ואולם מאמצים סיזיפיים אלה אינם נושאים פרי לעיתים קרובות.
9. הנאשם דנן העמיד ספינתו וכישוריו הימיים לצורך הברחת כמות ניכרת ביותר של חומרי נפץ, והטענה כי אלה היו אמורים להיות מופנים למטרות "פנימיות" בתוך הרשות, ולא נגד מדינת ישראל, הינה טענה שקיים קושי ברור לקבלה, נוכח האנרכיה השוררת ברצועת עזה, העדר פיקוח על הנשק, וריבוי הארגונים העויינים את מדינת ישראל, שחומרי החבלה עלולים להגיע לידיהם. הנאשם השמיע טענה סתומה לעניין מעמדו של שולחו, אותו אבו אמיר, שאין לדעת מה טיבו, ומה זמם לעשות בכמות כה גדולה של חומר נפץ שהועבר. טענת הנאשם כי לא היה מודע לכמות חומר הנפץ שהייתה אמורה להיות מסופקת, הינה טענה מיתממת ולפחות בעת שעשה דרכו חזרה לעזה, הבין היטב מהם ממדיו של המטען שנשא, והניסיונות הבהולים להשליך את מטענו לים, מלמדים על כך שהבין היטב את חומרת מעשיו וכי אלה נתפסים כפגיעה ישירה בביטחון המדינה. טענת הנאשם, לעניין מניעים כלכליים בהעברת חומרי החבלה, אינה ראוייה להתחשבות מיוחדת. שעה שרבים הנותנים ידם לפעולות הברחה מעין אלה, פועלים ממניעים דומים, וצורכי ההרתעה מכוונים גם נגדם, כמו נגד אלה העוסקים בפעילות ישירה נגד הבטחון.
עם זאת יש ליתן משקל להודאה, הבעת החרטה, וההשלכות הקשות הנודעות למאסר ממושך על נתין זר, המנותק ממשפחתו וילדיו לאורך זמן. בהתחשב בצורכי ההרתעה הראשונים במעלה בסוג עבירה זה, ולנוכח כמות חומרי הנפץ שהוברחה (ראו ע"פ 4043/05,
מד"י נגד בניית ואח'
, ע"פ 11475/04
מד"י נגד סוארכה ואח'
, פ"ח 1131/05ופ"ח 1132/05
מד"י נגד נג'אר סעיד ואח'
), העמדה שהוצגה על ידי התביעה במסגרת הסדר הטיעון, העובדה כי מדובר במעשה יחיד, ולנוכח עברו החיובי של הנאשם, גוזר אני על הנאשם עונש של
שמונה שנות מאסר לריצוי ממשי, שמניינן מיום המעצר 14.5.06, וכן שתי שנות מאסר שיהיו מותנות למשך שלוש שנים, מתום המאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירת פשע.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון.
ניתנה היום כ"ט באייר, תשס"ח (3 ביוני 2008) במעמד הצדדים
_________________
י. צלקובניק - שופט
008190/06פ 055 נורית ג'ורנו