גזר דין בתיק פ 8159/06

1.         הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד לפי סעיף 402 (א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם עולה, כי בתאריך 7.6.06, בסמוך לשעה 21:40, שוטט הנאשם באיזור שכונת הניצחון בדימונה. ליד מפעל "כיתן" הבחין במתלוננת, שהחזיקה בידה תיק, רץ לעברה ואחז בצווארה ודרש ממנה את ארנקה. בתגובה אמרה המתלוננת כי אין בידה כסף ודרשה כי יעזוב אותה, אך הנאשם אחז בה בחוזקה, לחץ על צווארה והורה לה שלא תדבר. הנאשם פתח את תיקה של המתלוננת ולקח מארנקה שני שטרות של 100 ש"ח וברח מהמקום. 

3.         מתסקיר שירות המבחן מיום 29.4.07, עולה כי הנאשם, כבן 35, נשוי ואב לשתי בנות קטינות, בוגר 12 שנות לימוד ועובד מזה כשבע שנים במפעל "רותם" בדימונה. הנאשם הינו הבן הבכור, ואחיו עובדים במשרד הביטחון. אביו נפל במלחמת שלום הגליל, ומצבה הרפואי של האם קשה. במהלך שירותו הצבאי שירת הנאשם ביחידת הצנחנים, והוא הציג תעודת שחרור המעידה על תפקוד חיובי.

בתסקיר משלים טען הנאשם כי ביצע את העבירה בשל דחף רגעי. הנאשם הביע רצון לשקם את יחסיו עם בני משפחתו, המתגוררת בצפון הארץ, על רקע הזנחה רבת שנים, בתקופה בה התגורר באיזור הדרום. הנאשם הביע חשש מכך שעונש מאסר עלול לקטוע תהליך שיקומו. הנאשם הסתייג מהשתלבות בקשר טיפולי בהנחיית שירות המבחן, ועל כן נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. עם זאת, ציינה קצינת המבחן כי נראה שהנאשם עושה מאמץ ראוי על מנת לנהל אורח חיים נורמטיבי, הפיק לקחים מהסתבכותו בעבירה, ועל כן ממליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, עונש על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת.

4.         יצויין כי לנאשם שתי הרשעות קודמות בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק (שנת       95), והתחזות וקבלת דבר בתחבולה (שנת 98), בגינן הוטלו עונשים מותנים.

5.         לטענת ב"כ המאשימה אין מקום להתחשב בהמלצת שירות המבחן. נטען כי הנאשם מביע חרטה בשל חששו מפני תוצאותיו של ההליך הפלילי, וכי הוטלו עליו בעבר עונשים מותנים, שלא הרתיעוהו לחזור לסורו. נוכח צורכי הענישה בסוג עבירה זה יש להטיל על הנאשם מאסר ממשי, שלא בדרך של עבודות שירות.

6.         ב"כ הנאשם מבקש לשים דגש על נסיבותיו האישיות של הנאשם. בעניין זה צויינו יתמותו מאביו שנפל במסגרת שירות בצה"ל, בעת שהנאשם היה בן 9 שנים, מחלת האם הנזקקת לטיפול סיעודי, גיוסו של הנאשם ושירותו התקין בצה"ל חרף הקשיים האובייקטיבים. עוד צויין כי הנאשם מבקש לשקם נישואיו שעלו על שרטון, ולחזור למסלול חיים נורמטיבי.  הנאשם אינו מקל ראש בעבירה שביצע. הוא הודה באשמה וחסך זמן שיפוטי יקר, מביע חרטה כנה ומבקש לפצות את המתלוננת. הנאשם אינו מבצע מעשי עבירה בשנים האחרונות, ומעולם לא ריצה מאסר ממשי. נוכח כל אלה מבקש הסניגור לאמץ את המלצת שירות המבחן, ולהימנע מהטלת מאסר ממשי.

7.         ככל שמונחות על הכף נסיבותיו האישיות של הנאשם, ואלה ראויות להתחשבות ממשית כפי שציין ב"כ הנאשם, אין הדעת סובלת כי יוטל על הנאשם עונש שיחטיא צורכי ענישה מובהקים, בסוג עבירה זה, ובנסיבות ביצועה. מדובר בעבירה נפוצה, שרבים מתפתים לה, נוכח הקלות היחסית שבה ניתן להשתלח ברכושם של עוברי דרך תמימים. חמורה עוד יותר העובדה כי לרוב בוררים שודדי דרכים אלה קורבנותיהם מתוך אוכלוסיה חלשה ופגיעה, ללא יכולת התגוננות כמעט. נקל לשער מה הנזק הנפשי שנגרם למתלוננת שהנאשם תקף אותה בחתף, ואחז בגרונה במטרה לאלצה למסור לו כספה, ואין להסכין עם התנהגות מעין זו, הזורעת חשש ותחושות של חוסר ביטחון להלך במקומות שהציבור נוהג להימצא בהם. נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו והבעת החרטה ראויות אומנם להתחשבות ממשית ואולם אין הן חזות הכל, במסגרת היבטי הענישה הנשקלים, ואין להימנע בסוג עבירה זה, מהטלת מאסר ממשי, אלא בנסיבות חריגות ביותר. (ראו בעניין זה, ע"פ 10296/06 - חאלד חסן נ' מדינת ישראל, תק-על 2007).

8.         סופו של דבר שמטיל אני על הנאשם 18 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה תהא מותנית לשלוש שנים, מתום המאסר, שהנאשם לא יעבור עבירת שוד או כל עבירת פשע אחרת. ממניין המאסר תנוכה תקופת המעצר מיום 7.6.06 ועד 14.6.06.     

הנאשם יפצה את המתלוננת בסכום של 3000 ש"ח.

העתק גזר הדין יועבר לידי המתלוננת באמצעות המאשימה.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון.

ניתנה היום כ"ו בחשון, תשס"ח (7 בנובמבר 2007) במעמד הצדדים

                                                                                    _________________

                                                                                                י. צלקובניק - שופט

הנאשם:

הייתי עצור 8 ימים.

הסניגור :