גזר דין בתיק פ 8140/05

1. הנאשם הורשע בדקירתו של המתלונן, וסאם אל מחריק, דקירה אחת בבטנו, בשעת לילה מאוחרת, ביום 26.4.2005, בעת שהמתלונן היה בדרכו לביתו, סמוך למרכז אורית בבאר שבע. בעת האירוע היה הנאשם מלווה באדם נוסף שזהותו לא התבררה, שדקר את המתלונן בפניו, חזהו, וירכו. בד בבד, הפר הנאשם תנאי שחרור ממעצר על פי החלטת בית משפט שלום,  שכן היה אמור לשהות בביתו אותו עת, על פי התנאים שהושתו עליו.

2. על פי תסקיר שירות המבחן מדובר באדם צעיר, כבן 20, שהוריו התגרשו בהיותו בן שש. הנאשם סיים 12 שנות לימוד בבגרות חלקית, במגמת שרטוט. לפני כארבע שנים היה מעורב בתאונת דרכים בה נהרגו ארבעה מחבריו, והוא עבר חוויה טראומטית שטרם התאושש ממנה.

הנאשם היה בעבר בטיפול שירות המבחן, אין לו הרשעות קודמות, והוא מצהיר על רצונו לחזור לחיים נורמטיביים. ואולם שירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה טיפולית לגביו, בין השאר לאחר שהנאשם לא מסר פרטים אודות ביצוע העבירה בה הורשע, באופן ששלל משירות המבחן כלי אבחוני לגבי דפוסי התנהגות הנאשם בעת ביצועה. ב"כ הנאשם סבר כי היה מקום למתן תסקיר משלים שאינו מתבסס על ניתוח מעורבותו של הנאשם בעבירה דנן, ואולם מהתסקיר שהוגש עולה, כי שירות המבחן קבע עמדתו גם על רקע מעורבותו של הנאשם, במכלול עבירות אחרות, שביצע, לכאורה, ב"תקופה קצרה יחסית", ואשר נדונו בפני ערכאות אחרות. היעדר ההמלצה הטיפולית מתבסס גם על התרשמות כוללת יותר כי הנאשם "אינו מצליח לגלות הבנה מעמיקה לנסיבות ולדפוסים באישיותו שהובילו להסתבכויותיו" ומתקשה ל"גייס כוחות לכיוון החיובי".

3. התביעה עותרת למאסר ממשי וממושך שיביא לידי ביטוי את חומרת העבירה, נפוצותה, והצורך לשרש גילויי האלימות, המלווים בשימוש בסכין.

4. ההגנה עותרת להטלת עונש מתון, שיחפוף את תקופת מעצרו של הנאשם, ואשר יביא לידי ביטוי את נסיבותיו האישיות. בנוסף צוין כי המתלונן לא נפצע בצורה חמורה, ונטען כי לא נעשה מאמץ להביא לדין את האדם הנוסף שהשתתף בתקיפה, שחלקו במעשה היה רב מזה של הנאשם.

5. המניע למעשה התקיפה החמור לא התחוור לאשורו, אולם ניתן לקבוע כי מדובר במעשה קר ומתוכנן. הנאשם וחברו שהיו מצוידים בסכינים ורעולי פנים, הגיעו בריצה למתלונן במגמה לתקפו, והחלו לדקור אותו, ורק נוכח זיהויו המקרי, לאחר שכיסוי הפנים הוסר, ניתק הנאשם מגע מהמתלונן ונמלט מהמקום. אין צורך לומר כי דקירת המתלונן באברים רגישים בגופו, הייתה יכולה להסתיים באסון, ולמרבית המזל הצליח לגרור עצמו לדירתו, ואז הוזעק אמבולנס על ידי אחיו, לאחר שהתמוטט.  המתלונן נזקק אמנם לאשפוז קצר, ואולם אותות הפציעה נותרו על גופו, ונראה כי לא ימחו גם מנפשו. הנאשם הסתפק אומנם בדקירה אחת, ואולם נראה כי היה זה רק בשל כך שפניו נחשפו, והוא היה שותף מלא למעשה התקיפה שביצע חברו. יצוין כי הניסיון לאתר את שותפו של הנאשם לא עלה יפה,  ומי שנחשד במעשה שוחרר לאחר שלא נמצאו ראיות מספיקות. נוכח ידיעת הנאשם את זהות התוקף הנוסף, הרי שטענת ההגנה בעניין אפלייתו לרעה של הנאשם, על רקע המחדל להביא את שותפו לדין, אינה ראויה להישמע.        

6. מעשי אלימות קשים מסוג זה שבפנינו הפכו לחזון נפרץ. קשה להבין את הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש בנשק קר למטרות עברייניות, או מתוך ביריונות לשמה. תופעת הסכינאות הפכה לשגרתית ורק בעונשים קשים ניתן לשרשה. בית המשפט העליון קבע כי שיקולים אישיים, ולעיתים אף צרכי שיקום, נסוגים מפני צורכי ההרתעה הכלליים בסוג עבירות זה (ראו בעניין זה: ע"פ 175/05 - מדינת ישראל נ' ר' ש'(לא פורסם); ע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מגל מולנור, (לא פורסם) ; ע"פ 10843/05 רועי רחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3231/04 רונן סבג נ' מדינת ישראל, (לא פורסם); ע"פ 4280/99 מדינת ישראל נ' אחמד חמזה (לא פורסם);

7. עניין לנו בנאשם צעיר בשנים, שזהו מעצרו הממושך הראשון, ורק מטעם זה לא מצאתי לראוי למצות עימו את הדין, כפי שהיה מתחייב מהנסיבות החמורות של העבירה. כמו כן התחשבתי בהיעדר עבר פלילי.

8. סופו של דבר שגוזר אני על הנאשם עונשים אלה:

42 חדשי מאסר מהם 30 חדשים לריצוי בפועל, מהם תנוכינה תקופות מעצרו של הנאשם בקשר לתיק זה: מיום 29.4.2005 עד 4.5.2005, 24.9.2005 עד 30.10.2005, ומיום 23.12.2005 ואילך.  היתרה תהא מותנית לשלוש שנים, מתום המאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, או כל עבירת  אלימות נגד הזולת.

הנאשם ישלם פיצוי למתלונן בסך של 15,000 ש"ח. הפיצוי ישולם תוך 60 יום מתום שחרורו של הנאשם ממאסרו.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתנה היום י"ד בחשון, תשס"ז (5 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים

                                                                                    _________________

                                                                                                י. צלקובניק - שופט

008140/05פ  055 אילנה אסף