גזר דין בתיק פ 8136/05

1.         במסגרת הסדר טעון הורשעו הנאשמים על פי הודאתם כדלקמן:

הנאשם 1- בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה- לפי סעיף 332 לחוק העונשין התשל"ז- 1977. הנאשם 2 - בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה- לפי סעיף 332 + 32 לחוק העונשין, וכן בארבע עבירות של פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב וגניבה מרכב, עבירות לפי סעיפים 413 ד',  413ה', ו-  413ו' לחוק העונשין.

המאשימה, במסגרת ההסדר, לא הגבילה את עצמה בטיעוניה לעונש, למעט באשר לנאשם 1 לגביו הסכימה להגביל את טיעוניה באשר למשך זמן הפסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה  לרף עליון של 11 חודשים.

2.         עובדות כתב האישום המתוקן מלמדות כי במועד הרלבנטי לכתב האישום נהג הנאשם 1 בכלי רכב מסוג וולבו. במקביל פרץ הנאשם 2 לשלושה כלי רכב, לאחר ששבר את שימשת כלי הרכב וגנב מתוכם מכשירי רדיו דיסק.

בסמוך לאחר מכן, כאשר נמצאו השניים בכלי רכב הוולבו, נתבקשו השניים, על ידי שוטרים לעצור, אולם, אלה בחרו לפתוח בנהיגה פרועה בניסיון להימלט מפני השוטרים. נהיגתם הפרועה סיכנה את הנוסעים וההולכים ברגל.

3.         המאשימה, בטיעוניה לעונש, חזרה והדגישה את חומרת המעשים בהם נמצאו הנאשמים מעורבים וחזרה והדגישה את מדיניות הענישה, אשר ננקטת בשנים האחרונות, בכל הנוגע לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וביקשה להשית על שניהם ענישה מוחשית לתקופות מאסר ממושכות ולדחות את המלצות שירות המבחן, באשר לרמת הענישה, מאחר ואינן עומדות במבחן המציאות.

            כן הדגיש התובע כי הנאשם 1 נהג בכלי הרכב בצורה פראית בלב שכונת מגורים באופן אשר חייב נהגים לסטות מדרכם, כדי להימנע מפגיעה, ובהמשך אף נהג הנאשם 1 בניגוד לכיוון התנועה וכי המרדף הסתיים רק לאחר שרכבם עלה על אי תנועה ונעצר.

            עוד עמד התובע על הרשעותיו בפלילים של הנאשם 1 בעבירת שבל"ר ולנאשם 2 רישום פלילי מבית משפט לנוער בעבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש שם הושת עליו עונש של של"צ וכן התחייבות כספית לעתיד שלא לעבור עבירת אלימות, התחייבות אותה ביקשה המדינה להפעיל.

4.         מנגד טען ב"כ הנאשם 1 כי יש לבחון את המקרה על נסיבותיו האישיות של הנאשם ולא למצות עימו את הדין, בפרט לאור העובדה כי הנאשם 1, בעת ביצוע העבירה היה בחור צעיר אשר רק הפך לבגיר וכי שיקול דעתו אינו שונה הרבה מזה של קטין.

            ב"כ הנאשם 2 עמד על החרטה שגילה הנאשם על מעשיו ועל רצונו העז להשתלב בשירות פעיל בצה"ל. ציין בא כוח הנאשם כי מעשיו של הנאשם נעשו על רקע חבירתו לגורמים שוליים מהם ניתק קשר. לפיכך, ביקש כי בית המשפט לא ימצה עימו את הדין וכי תינתן לו ההזדמנות להשתלב בחיים נורמטיביים. אביו של הנאשם הוסיף אף הוא מדבריו וציין כי הנו נכה צה"ל, כי בנו האחר משרת שירות סדיר בצה"ל וכי שאיפתו כי גם בנו זה, הנאשם, יצליח לתרום את תרומתו למדינה בדרך של גיוס לצה"ל.

5.         שירות המבחן בעינינו של הנאשם 1 נמנע מכל המלצה טיפולית מאחר והנאשם דחה את היד המושטת לו לעזרה. יחד עם זאת ובאופן די מפתיע המליצה קצינת המבחן על הטלת ענישה בדרך של ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור.

            אשר לנאשם 2 פרס בפני שירות המבחן את נסיבותיו האשיות של הנאשם וכן עמד על העובדה כי מאז ביצוע העבירות, לפני כשנה וחצי שנה, עשה הנאשם כברת דרך ארוכה בניסיון להשתלב ולנהל אורח חיים נורמטיבי. הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו וגילה חרטה כנה ואמיתית. לפיכך, בעינינו המליץ שירות המבחן על גישה שיקומית ובהתאם על השתת ענישה בדרך של ביצוע עבודה לתועלת הציבור.

6.         על חומרת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה נכתב רבות, על ידי בית משפט  העליון ובפרט על ידי בית משפט זה, אשר במחוזו הפכה התופעה של מרדפים אחרי נהגים פורעי חוק, המסכנים את הנוסעים בדרך ואינם מצייתים להוראות שוטרים, למכת איזור. בשורה ארוכה של פסקי דין הותוותה מסגרת הענישה הראויה.  (ראה ע"פ 2079/06 וכן ע"פ 2101/06 אבו עצא  נ' מדינת ישראל (מיום 7.6.06)

            בנסיבות דנן הגם גילו הצעיר של הנאשם 1 מלמדות הנסיבות כי ראוי הוא לענישה מוחשית אשר תבהיר לו הבהר היטב את הגבולות בין מותר לאסור. יחד עם זאת לא התעלמתי מן העובדה כי הנאשם ביצע את העבירה כשבוע ימים לאחר שהפך בגיר וכי מן הראוי שלא למצות עימו את הדין כפי שנעשה עם בגירים, הגם שמודעת אנוכי לעובדה כי עבירה זו מבוצעת ככלל על ידי צעירים. כן  נתתי את הדעת לעובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך מזמנו של בית המשפט.

            לאור כל האמור לעיל,  הנני משיתה על הנאשם 1 את העונשים הבאים:

            א.         מאסר בפועל ל- 3 שנים החל מיום 18.12.06.

ב.         מאסר על תנאי ל- 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.          אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו.

אשר לנאשם 2