גזר דין בתיק פ 8097/06

בתאריך 5.4.2006, באישון לילה, הגיע הנאשם לביתו של המתלונן, מאיר ישראל, ברחוב נחל הבשור באשדוד, והצית את רכבו של המתלונן מסוג סיטרואן ברילנגו, לאחר שפתח את דלת תא הנהג, שפך חומר דליק על כסא הנהג והציתו באמצעות מצית. האש שהתלקחה גרמה נזק גם לרכב מסוג טויוטה, השייך למילנה רואין, שעמד בסמוך לרכבו של המתלונן.

הנאשם הורשע בעקבות הודאתו בעבירת הצתה.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם עבד בעבר אצל המתלונן, ועזב את עבודתו עקב חילוקי דעות הנוגעים לכספים שהמתלונן היה חייב לו. מעשה ההצתה בוצע על רקע רגשות תסכול וכעס של הנאשם על המתלונן, בשל סירובו של המתלונן לפרוע חובותיו. התרשמות שירות המבחן הינה כי הנאשם "מתקשה להכיר בחומרת העבירה", וכי ביצע את המעשה על רקע "פגיעה  בדימוי עצמי, סף תסכול נמוך, וקשיים להתמודד עם גבולות ברורים". יצוין כי הנאשם סובל מדיסלקציה שהגבילה אותו בלימודים, לא השתלב מסיבות שונות במקום עבודה יציב, והינו גרוש ואב לשניים.

המלצת שירות המבחן הינה להטיל על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שירות, וכך גם עותר סניגורו, הסבור כי סך הכל מדובר באדם נורמטיבי שהמעשה הנוכחי אינו מאפיין אורחותיו.

התביעה עותרת להטלת מאסר ממושך לריצוי ממשי, נוכח חומרת העבירה, וחרף המלצת שירות המבחן כמפורט לעיל.

עבירה הצתה היא מן החמורות בקודקס הפלילי. בית המשפט העליון אמר לאחרונה, בע"פ 11748/05 - פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם), בהקשר זה:

"כבר נקבע, כי עבירת ההצתה הינה מן החמורות שבעבירות:

"שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים... עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות..." (ראו דברי ...השופט א' ריבלין בבש"פ 6526/02 ו- 6527/02 מוחמד בן אעיד אלענמי ואנג'לה פאבלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם))".

עינינו הרואות כי גם במקרה זה איכלה האש רכב נוסף, שיש להניח שהנאשם לא התכוון להציתו, וזאת תוך התעלמות חמורה מהעובדה שמדובר בסביבת מגורים, וכי במעשה ההצתה קיים סיכון פונטציאלי לגרימת  נזקים לרכוש ואף סיכון חיים.

צודק הסניגור בטיעונו כי במקרים מתאימים, עשוי השיקול השיקומי - טיפולי להאפיל על צרכי ההרתעה הכלליים, ולהוליך למסקנה כי ניתן להסתפק בעונשים מקלים ביחס, לעיתים, תוך הימנעות ממאסר ממשי. (ראו, למשל,: ע"פ 7022/03, יניב דוק, נ.מ"י; ע"פ 5634/03 מסיקה נ. מ"י; ע"פ 4390/03 שרון ספנוב נ. מ"י; טרם פורסמו.).

עם זאת, איני סבור כי ניתן להימנע מהטלת מאסר ממשי, במקרה זה. הנאשם הינו בעל עבר פלילי בעבירות איומים ותקיפה. הגם שאין מדובר בעבר מכביד, הרי שראוי לציין כי הורשע לאחרונה בשנת 2003 והוטל עליו עונש מותנה, שאינו בר הפעלה אמנם, בגין עבירות של אלימות ואיומים. יש בכך כדי ללמד כי הנאשם מסתבך, מעת לעת, בעבירות של פגיעה בזולת, ואם פעל הנאשם במקרה דנן מתוך רגשות תסכול ודחף נקמני, על רקע עבודתו אצל המתלונן, הרי שמדובר באירוע מתוכנן, מתוך מחשבה פלילית שהלכה והתגבשה לאורך זמן, המעלה חשש, הבא לידי ביטוי גם בתסקיר שירות המבחן,  לגבי הכרתו של הנאשם את מידת הפסול בהתנהגותו, זאת גם על רקע מבנה אישיותו.

בנסיבות אלה, תוך מתן ביטוי מחד גיסא, להודאת הנאשם באשמה והבעת חרטתו, וכן לעובדה כי הנאשם מרצה לראשונה עונש כליאה ממשי, ולאור הרצון כי הנאשם יחזור בהקדם למסגרת חיים נורמטיבית, ומאידך גיסא, נוכח שיקולי ההרתעה הברורים בעבירות מעין אלה, שאינן בבחינת חיזיון נדיר, גוזר אני על הנאשם עונש של 18 חדשי מאסר, מתוכם 6 חדשים לריצוי בפועל, והיתרה תהיה מותנית לשלוש שנים, שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירה אחרת שעניינה אלימות או איומים כנגד הזולת.

מתקופת המאסר תנוכה תקופת המעצר מיום 5.4.2006. 

הנאשם יפצה כל אחד מהמתלוננים, מאיר ישראל, ומילנה רואין, בסכום של 7500 ש"ח, סה"כ -15,000 ש"ח, וזאת תוך 90 ימים מעת שחרורו ממאסר בתיק זה.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום ט' בתמוז, תשס"ו (5 ביולי 2006) במעמד הצדדים.

_______________

י. צלקובניק - שופט

008097/06פ  055 אילנה אסף התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: