גזר דין בתיק פ 8079/06

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

ביום 30.3.2006 פגש הנאשם את המתלוננת, נעמה אלבוקיעאן,  ליד ביתה,  באיזור יתיר. הנאשם החליט להיפרע מהמתלוננת, הנשואה לדודו, בשל סכסוך משפחתי מתמשך בין שני פלגים יריבים ב"משפחה המורחבת"; הוא משך אותה לואדי סמוך, והכה על ראשה, פניה, גבה, ידיה ורגליה, ונשך אותה בידה. עקב האלימות שננקטה גרם הנאשם לשבר באפה של המתלוננת, חבלות בפניה, וכן לפצעי שיפשוף, שטפי דם, חתכים ופצע נשיכה, במצחה, גבה, וגפיה. המתלוננת אושפזה למשך יום בבית החולים (תצלומי הפגיעה במתלוננת, ת/1).

בעלה של המתלוננת, עלי עלבוקיעאן, סיפר כי מאז האירוע, לא חזרה אשתו -  עד אותו יום אישה  נטולת בעיות -  לאיתנה. הוא טען כי אינו יודע מדוע בחר הנאשם להיפרע מאשתו, וכי סכסוך אמור להיות בין "גברים לגברים".

נגד הנאשם מתנהל בימים אלה דיון בבית משפט השלום בבאר שבע, בתיק 4067/02,  בגין כתב אישום, בו הודה, המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שעניינה הכאתה ביום 11.9.2001 של בת משפחה אחרת, שהיתה אותה עת, בחודש התשיעי להריונה. על פי כתב האישום "היכה בכתפה השמאלית (של המתלוננת שם) באמצעות ברזל, הכה בפניה במכת אגרוף, נשך אותה בפניה ובכתפה הימנית, וגרם לה חבלות של ממש בפנים ובכתף שמאל".  הדיון בתיק זה נדחה לפי שעה, לקבלת תסקיר שירות המבחן, נוכח גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע עבירה זו.

מתסקיר שירות המבחן מיום 27.2.2007, שהוגש בתיק דנן, עולה,  כי הנאשם, בן 25 לערך, נשוי ואב לשלושה ילדים  קטנים, ומתגורר בתל אביב במסגרת תנאים מגבילים שהוטלו עליו. נערכו פגישות עם הנאשם במסגרת איבחון נאשמים המעורבים בעבירות אלימות, והתרשמות שירות המבחן הינה כי מדובר באדם "בעל דפוסי חשיבה אלימים, שבוחר להציג עצמו כקורבן... ואינו ער לבעייתיות שבהתנהגותו האלימה...ומחוסר אמפטיה לקורבן העבירה...ללא לקיחת אחריות על חומרת מעשיו...".  הנאשם טען בפני קצינת המבחן כי פעל מתוך הגנה עצמית, וכי רק דחף את המתלוננת, ואולם חזר בו מטענותיו.  הנאשם אינו משתף פעולה עם שירות המבחן לצורך יצירת קשר טיפולי בתחום התמודדות במצבי כעס, והמלצת ק. המבחן הינה שיש מקום למסר הרתעתי, שיבהיר לנאשם את חומרת מעשיו.

מטעמו של הנאשם העיד מר עטאויה אבולקיעאן, המציג עצמו כ"אחראי על המשפחה", וביקש לנקוט קולא בנאשם, בטענו כי "לפעמים אדם הוא עצבני, ולפעמים שנרגעים הרוחות, הכל נרגע". 

התביעה מבקשת לגזור על הנאשם מאסר ממשי ומרתיע, המתחייב מחומרת התנהגותו.

ב"כ הנאשם סובר כי הנאשם אינו מגלה התנהגות עבריינית לשמה, אלא נקלע לסכסוך ממושך בתוך המשפחה, שמחירו הבלתי נמנע לעיתים, הוא פגיעה בנשים ובצעירים, שהינם "חוליות חלשות" שנוח לפגוע בהם. הסניגור מבקש לבחון את המלצות שירות המבחן בזהירות, שכן הנחתו הינה, כי נבצר מהנאשם, בשל מבנה אישיותו ורקעו, לקיים קשר פתוח וחיובי עם שירות המבחן. עוד צויין כי יש להתחשב בכך שהנאשם הודה באשמה, וכי ההודאה מהווה צעד אמיתי של  נטילת אחריות למעשה. שהייתו של הנאשם במעצר, הרחקתו מבני משפחתו, ומצבו המשפחתי, הינן נסיבות נוספות המצדיקות, הטלת עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

הנאשם פנה לבית המשפט בהודעה, בה  טען כי הרקע להתנהגותו נעוץ בהתנכלות ממושכת מצד בעלה של המתלוננת, עלי אלבוקיעאן,  הנוקט נגדו אלימות מאז גיל צעיר, ואשר כחודשיים לפני תקיפת המתלוננת על ידו,  פצע אותו,  ואיים עליו בכלי נשק, ובעקבות כך אף הגיש הנאשם תלונה במשטרה.  לדבריו עלי הוא מקור הסכסוך במשפחה, ומנצל את קשריו עם רשויות הביטחון. הנאשם הביע צער, וביקש לאפשר לו לחזור בהקדם לבני משפחתו, בשל הניתוק שנכפה עליו עקב התנאים המגבילים.  

מתקשה אני למצוא קו זכות לנאשם. נוכח תיאור המעשים המיוחסים לו, ניתן היה לסבור אולי, כי מדובר בהתנהגות שמקורה בהפרעות אישיות קשות, ואולם מחוות דעת פסיכיאטרית מיום 15.11.2006, שנערכה בעקבות פניית ההגנה, עולה כי הנאשם אינו לוקה בבעיות נפשיות כלשהן, וכי הוא אחראי למעשיו. נמצא איפוא, כי התנהגותו של הנאשם שקולה ומתוכננת, ואינה תולדה של סערת נפש או פרובוקציה חריפה מצד קורבן העבירה, והנאשם אף לא טען זאת בדבריו. מניעי התנהגותו של הנאשם, שבבסיסם  תפיסתו המעוותת, לגבי הצורך לנקיטת צעדי גמול כנגד קרובי משפחה של אדם זה או אחר, עימו יש לנאשם או למשפחתו,  סכסוך מתמשך, מדאיגים. הנאשם נקט באלימות קשה ביותר, הגובלת בהתעללות, נגד המתלוננת, שלא הייתה צד ישיר לסכסוך, שטיבו לא הובהר כלל, ושימשה מטרה נוחה ופגיעה לשימוש ברוטאלי בכוח מצד הנאשם. מתלוננת זו נושאת עליה את אותות הפגיעה, ומניח אני כי מדובר בפגיעה נפשית לא פשוטה, כפי שעלה בדרך מאופקת מעדות בעלה.

מסתבר, כאמור, כי "שיטת הפעולה" המתוארת, אינה זרה לנאשם, שכבר נקט בעבר בדרך אלימה דומה נגד קרובת משפחה אחרת, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, ויש בכך כדי ללמד על אדישותו המוחלטת של הנאשם לסבל הזולת.  הנאשם לא התרשם במיוחד, כך נראה, מההליכים הננקטים נגדו בבית משפט השלום בתיק דומה, שעה שבה בעת ניהול הליכים אלה, הפליא מכותיו ונשיכתו, במתלוננת דנן. האטימות שמגלה הנאשם עולה כאמור גם מהתסקיר בעניינו המצביע על חוסר שיתוף פעולה ואי קבלת אחריות אמיתית למעשים, ואף עולה מדבריו של הנאשם בבית המשפט, בניסיון לגולל את האחריות למעשה על אחר.

בנסיבות אלה, ראוי כי תוטל על הנאשם ענישה מרתיעה, שיהיה בה כדי להעמידו על חומרת התנהגותו, ולהוות בלם מרתיע מפני הישנות תופעות של התנהגות ביריונית קשה זו בעתיד. אם לא ימוצה הדין עם הנאשם יהיה זה נוכח הודאתו באשמה, העובדה כי לא ריצה עד היום עונש של כליאה, ולנוכח נסיבותיו המשפחתיות.

גוזר אני על הנאשם עונש של 30 חודשי מאסר מהם 18 חודשים לריצוי בפועל, בניכוי תקופת המעצר בין ה- 30.3.2006 - 11.4.2006, והיתרה תהא מותנית לשלוש שנים מתום המאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירה אחרת של פגיעה שלא כדין בזולת.

הנאשם יפצה את המתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. 

זכות ערעור תוך 45  יום מהיום.

ניתנה היום כ"ג בניסן, תשס"ז (11 באפריל 2007) במעמד הצדדים

                                                                                    _________________

                                                                                                י. צלקובניק - שופט

עו"ד אלעטאונה: