גזר דין בתיק פ 7044/06

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בהסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ואלה המעשים: ביום 7.7.06 בערב, בכיכר ציון בירושלים, התפתחו חילופי דברים בין הנאשם וחבריו לבין איגור וסילוב (להלן - המתלונן) וחבריו. המתלונן דחף את הנאשם. לאחר מכן הצטייד הנאשם בסכין, ניגש אל המתלונן ודקרו פעמיים בבטנו התחתונה, המתלונן נמלט כשהוא פצוע, והנאשם רודף אחריו. כאשר הגיעו שוטרים למקום, התמוטט המתלונן והנאשם חדל מלרדפו.

המתלונן אושפז, סבל מאבדן הכרה, מאיבוד דם רב, ופציעות עמוקות בבטנו עם קרעים בכלי דם ובמעיים.

2.         בהסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תעתור לתשע שנות מאסר והנאשם יעתור לעונש שלא יפחת משבע שנות מאסר.

3.         הנאשם יליד 1984, רווק, עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1995.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי אף שהנאשם הגיע לישראל בגיל 11, הוא חווה משבר עליה שהתבטא בקשיי שפה וקושי בהשתלבות במסגרות לימודיות עקב בעיות קשב וריכוז, דברים שהשפיעו גם על השתלבות חברתית ואחר כך גם תעסוקתית. לצבא לא גויס.

שרות המבחן התרשם כי אין קווים אלימים באישיות של הנאשם וזאת חרף העובדה שלא יכל לתת הסבר ממשי למעורבותו בעבירה, פרט לכך כי איבד שליטה. הנאשם הביע בפני שירות המבחן וכן בבית המשפט צער וחרטה ואף ביקש סליחה מהמתלונן.

שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בשל חומרת העבירה, אולם ביקש להתחשב בגילו הצעיר ובעבר הנקי של הנאשם.

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם 9 שנות מאסר וטענה כי זהו מקרה מובהק ומחריד אשר מדגים את חומרתה ומסוכנותה של תת-תרבות הסכין. חילופי דברים אקראיים, ויכוח על דבר של מה בכך, הביא עד מהרה לשליפת סכין ולדקירות שתוצאתן כה קשה, עד כי יכלו לגרום למותו של המתלונן. לא באופן אינסטינקטיבי עשה הנאשם את אשר עשה, אלא רץ כדי להביא את הסכין וחזר במיוחד כדי לדקור את המתלונן, ודקר אותו פעם ופעמיים, לא הירפה, והמשיך לרדוף אחריו עד ששוטרים עצרו אותו.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק ברף התחתון של הסדר הטיעון וטען, כי עונש זה הולם את נסיבות ביצוע העבירה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם ומגשים באופן ראוי את מדיניות הענישה בעבירות כגון דא. לדבריו, הנאשם איננו "שור אלים ומועד", לא שש אלי קרב ומדובר במעידה חד פעמית, רגע של אובדן עשתונות בעקבות קנטור והתרסה מצידו של המתלונן. עתידו של הנאשם עוד לפניו וראוי להתחשב ברקע שממנו בא, בקשיי הקליטה שלו, ובכך שמעד באופן חד פעמי.

אכן, עדים אנחנו שוב למקרה חמור ונורא המלמד על הצורך לעקור מן השורש את תת-תרבות הסכין. ענישה מחמירה הינה כלי מרכזי בנושא זה. אין ניתן בשום פנים ואופן להשלים עם הקלות הבלתי נסבלת שבה ויכוח מילולי ודחיפה קלה הופכים עד מהרה לתגרה אלימה עד כדי כך שהנאשם רץ להביא סכין, לדקור קשות את המתלונן, לגרום לו נזקים גופניים חמורים, עד כדי סכנה לחייו, ועוד לרדוף אחריו, כפי שאירע בעניין דנן. מחוייבים אנו לענישה קשה ומרתיעה.

מפי עובדת החטיבה לקידום נוער בעיריית ירושלים, ומפי חברו של הנאשם שמענו דברים חיוביים על אודות הנאשם, על כך שהוא איש טוב, נרתם לעזרת חברים, מנומס, איש שהאלימות אינה דרך חייו. הסובבים אותו הופתעו עד מאוד מן המעשה שעשה הנאשם, שכלל וכלל איננו אופייני לו.

אכן, התרשמנו כי מדובר בכישלון נורא, אך חד פעמי. עתידו של הנאשם עוד לפניו. נתנו דעתנו על פסיקה שהוגשה לעיוננו, ועל שיקולי הענישה בעבירות כגון דא. באיזון שבין חומרת העבירה, הצורך לשרש את התופעה, התוצאה הקשה שנגרמה, ביחד עם נסיבותיו האישיות של הנאשם, הרקע שממנו בא, העובדה כי מדובר באדם שבעיקרו של דבר מקיים אורח חיים נורמטיבי, ושאר השיקולים שנמנו לעיל בדברי ב"כ הצדדים, החלטנו לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:

1.         מאסר בפועל למשך 7 שנים החל מיום מעצרו של הנאשם - 7.7.2006.

2.         מאסר על תנאי למשך 12 חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה כלשהי שיש בה יסוד של אלימות.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, ה' בשבט התשס"ז (24 בינואר 2007), במעמד הצדדים.

_______________          _______________           __________________

      י' צבן, שופט                       נ' סולברג, שופט      ג' כנפי-שטייניץ, שופטת