גזר דין בתיק פ 6653/06

הנאשמים הורשעו כמפורט בהכרעת הדין בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 380 ו- 382 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור עליהם.

לפי בקשת ההגנה, הנאשמים הופנו לשירות המבחן שהתבקש לבחון אפשרות של ביטול ההרשעות וקביעת של"צ ללא הרשעה.

שירות המבחן התקשה להמליץ על ביטול ההרשעות, אולם ציין כי אם בית המשפט יעשה כן, שירות המבחן ממליץ להטיל על הנאשמים ביצוע עבודות של"צ בהיקף משמעותי.

שני הנאשמים הינם אנשים צעירים ללא עבר פלילי. חוות הדעת בעניינם הן חיוביות ביותר. העדים שהעידו מטעמם תיארו אותם כשוטרים מקצועיים, שקולים, אמיצים ומסורים וציינו כי האירוע בו הורשעו אינו מאפיין אותם.

נאשם מס' 1, הוא יליד 1975, עד לאחרונה הוא שימש כראש צוות וקצין יחידת סיור. הנאשם שירת כחייל מג"ב בשרותו הצבאי. נאשם זה זכה לתעודות הערכה רבות על תפקודו הטוב במשטרה. מדובר באדם גרוש, שאביו סובל ממחלה שהוחמרה בעקבות ההליכים המשפטיים נגד בנו.

שירות המבחן התרשם כי בשלב מסויים הנאשם פעל מתוך כעס נוכח הזלזול שחש מצד המתלונן כלפיו ולא הצליח להפעיל שיקול דעת מקצועי.

השירות ציין כי הפקת הלקחים אצל נאשם זה נובעת מהתוצאות הצפויות ולא "מתוך התבוננות פנימית במעשיו...".

נאשם מס' 2 הוא אדם יליד 1969, גרוש ואב לילד. הנאשם משרת מזה 9 שנים במשטרה. הוא שירת עד לאחרונה כסגן מפקד יחידה. בצה"ל שירת כלוחם בגבעתי.

בעבר הנאשם היה חבר קיבוץ ועבד כמטפל ילדים באמצעות בעלי חיים.

גם לנאשם זה חוות דעת חיוביות ביותר ומכתבי הערכה המצביעים על שירות טוב.

נאשם זה לוקח אחריות חלקית למעשיו. הוא ציין בפני קצינת המבחן כי השתמש במכות עם אלה לאחר שהנער ניסה לקחת לו את הנשק.

שירות המבחן ציין כי תחושות התסכול של הנאשם מהתנהגות המתלונן היו כה חזקות שהוא התקשה לשלוט על עצמו ועל רגשותיו.

אין ספק כי הנאשמים הם שוטרים שתפקדו בצורה ראויה לאורך תקופה בלתי מבוטלת וזכו להערכת מפקדיהם ואף למכתבי תודה מהציבור.

יש להתחשב בעברם החיובי ובנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות של הנאשמים בעת גזירת דינם.

בכל הנסיבות שצוינו לעיל מצאו את ביטויים בתסקירי שירות המבחן בחוות הדעת בכתב ובעדויות עדי האופי, אין בהם להצדיק את בטול ההרשעות.

תהיה  התנהגותו של נער בן 16 שלילית ככל שתהיה, אין הצדקה בהכאתו באמצעות אלה לאחר שנכבל ואין בוודאי הצדקה לנקוט נגדו באלימות בתחנת המשטרה כשחלף זמן מתחילת התקרית וכשהנער כבול בידיו וברגליו.

מעשים אלה הם פסולים ואין להשלים עמם וברור שהכישלון הוא חמור יותר כאשר מבוצעים מעשים אלה ע"י ראש צוות ומפקד יחידה וסגן מפקד יחידה.

התנהגותו של נאשם 2 שהיכה בפועל באמצעות אלה את המתלונן היא לכאורה חמורה יותר, אולם התנהגות מפקדו שלא התערב ולא הפסיק את הדבר היא גם התנהגות חמורה.