גזר דין בתיק פ 6463/03

הנאשם הורשע על פי הכרעת הדין בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ותקיפה סתם.

העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור על כולן.  לצורך גזר הדין ראוי לציין, כי מדובר בעבירות שנעברו בחודש אוקטובר 2002 על ידי הנאשם, שמילא את תפקידו כשוטר באזור בורסת היהלומים ברמת גן ואשר במהלכן הוא תקף את המתלונן, שהוחשד בביצוע עבירות תעבורה, תוך שהוא בועט בבטנו, דוחף אותו וחובל בעינו על ידי מכת אגרוף.

על המדוכה עומדת בשלב הראשון שאלת הרשעתו של הנאשם וזאת לנוכח בקשת בא כוחו לבטל את הרשעתו ולהסתפק במקרה זה בהטלת של"צ ללא הרשעה.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן ממנו עולה, כי מדובר בגבר כבן 36, נשוי ואב לשני ילדים המנהל אורח חיים דתי ומתגורר עם משפחתו באורנית.

הנאשם נמנה עם כוחות המשטרה מזה עשר שנים וכיום ממלא תפקיד של יומנאי וכלאי במרחב דן.

קצינת המבחן ציינה, כי הוצגה בפניה חוות דעת ממפקדיו של הנאשם וממנה עולה, כי מדובר בשוטר אחראי וחרוץ בעל יוזמה המוערך בגין מעצרים איכותיים שביצע, כאשר גם כיום, בתפקידו כיומנאי במרחב דן, הוא מגלה אוזן קשבת, סובלנות וסבלנות כלפי אזרחים ועצורים.

לדברי קצינת המבחן, הנאשם התקשה להתמודד עם אשמתו, שולל התנהגות בעייתית מצידו באירוע המתואר בכתב האישום ואיננו תופס את עצמו כאדם אלים. קצינת המבחן לא התרשמה מקיומה של נזקקות טיפולית ולכן לא המליצה על העמדת הנאשם בפיקוח שירות מבחן.

עם זאת, לדברי קצינת המבחן, משיחה עם קצינת משאבי אנוש במרחב דן, אשר הדגישה כי המשך העסקתו של הנאשם במשטרה תלוי במידה רבה בתוצאות ההליך המשפטי הנוכחי, מומלץ לבטל את הרשעת הנאשם  ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 150 שעות ללא הרשעה.

ב"כ הנאשם הצטרף להמלצת שירות המבחן ועתר לראות במקרה זה מקרה יוצא דופן  החריג להתנהגותו של הנאשם, בנסיבות המצדיקות אי מיצוי הדין עימו ואי קיפוח פרנסתו.

ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה, כי מצד אחד מדובר בשוטר מצטיין שעלול להינזק משמעותית מעצם הרשעתו, כאשר מנגד, אין מדובר באירוע שהיה מצוי במדרג חומרה גבוה.

ב"כ התביעה התנגדה לבקשה בהציגה בפני בית משפט פסיקה שבה נדחתה בקשת שוטרים בנסיבות דומות להימנע מהרשעתם, תוך שנקבע, שאין מקום להימנע מהרשעת שוטרים המבצעים עבירות אלימות כלפי אזרחים.

לדברי ב"כ התביעה, גם אם יגרם לנאשם נזק מעצם הרשעתו, הרי שנזק זה, איננו בלתי סביר ביחס לעבירות החמורות אותן ביצע ואין בכוחו לגבור על שיקולי הענישה האחרים, לרבות הרתעת הרבים.

לדבריה, דווקא העובדה שמדובר בשוטר, מחייבת התייחסות עונשית ראויה שאיננה מתיישבת עם אי הרשעה.

ב"כ התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

כאמור, הנאשם הורשע בביצוע עבירת אלימות כלפי המתלונן, אדם  מן השורה, שאת רישיונותיו הוא ביקש על רקע חשד לביצוע עבירת תנועה. מדובר באירוע שיגרתי, מעשה יום ביומו  שלא הייתה כל הצדקה כי ידרדר לאלימות פיזית ויוליד את האירוע נשוא כתב האישום.

גם אם נאמר שהמתלונן לא הותקף בצורה חמורה, בוודאי שלא ניתן להתייחס אל המקרה כאל אירוע של מה בכך. מדובר בתוקפנות מיותרת שהופעלה שלא לצורך ואשר במהלכה הושפל המתלונן, הותקף ואפילו נחבל  חבלה של ממש.

כידוע, הכלל הוא שמי שמבצע עבירה מורשע בגינה והימנעות מהרשעה אפשרית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.

הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

בענייננו, כפי שכבר צוין, מדובר באירוע שאין להקל בו ראש ולא ניתן להתייחס אליו בביטול. האינטרס הציבורי מחייב הבעת מסר תקיף בגנות שוטרים הפועלים באלימות בעת מילוי תפקידם, מסר שאינו עולה בקנה אחד, בדרך כלל, עם הימנעות מהרשעה.