גזר דין בתיק פ 5989/07

1.                  הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בשני אישומים של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"), איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק ופגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיפים 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981.

2.                  מכתב האישום המתוקן עולה, כי הנאשם במשך תקופה של חודשיים, במספר הזדמנויות לא מבוטל ובניגוד לצו הגנה שהוציא בית-משפט לענייני משפחה, הטריד את גרושתו (להלן - "המתלוננת") בכך שעקב אחריה, שהה בסמוך למקום מגוריה, התקשר אליה ואיים לפגוע בה ובבן-זוגה.

3.                  במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, נשלח הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו. מהתסקיר עולה, כי הנאשם, בן 47, גרוש מזה חמש שנים ואב לשניים, מכור לסמים מזה שנים. הנאשם החל לצרוך סמים קשים בעקבות טרגדיה שפקדה אותו ועבר לסירוגין תהליכי גמילה, אך שמר על ניקיון מסמים לתקופות קצרות בלבד. קצינת המבחן התרשמה מהנאשם כמי שאינו מכיר בדפוסי התנהגותו האלימים כלפי המתלוננת וכמי שמשליך עליה את האחריות למעשיו, אשר לשיטתו היו תוצאה של כעס ותסכול על כך שאינה מטפלת כראוי בילדים ומחפשת דרך לפגוע בו. קצינת המבחן הדגישה את האמביוולנטיות המאפיינת את הנאשם, אשר מחד מודע להתנהגותו האימפולסיבית והתוקפנית ומאידך, מתקשה להכיר בדפוסי ההתנהגות האובססיביים והאלימים כלפי המתלוננת ומתרץ את התנהגותו כנובעת מתפקודה ההורי הלקוי, שעה שלהערכת קצינת המבחן, זו נובעת על רקע קשיים רגשיים הכרוכים בפרידה מהמתלוננת. אותה אמביוולנטיות מאפיינת את הנאשם גם בנוגע להצהרותיו באשר לכוונתו לטפל בבעיות הסמים והאלימות, שכן עד כה לא הצליח להיעזר בגורמים טיפוליים, וגם כיום, שעה ששוהה בתנאי מעצר, אינו פונה מיוזמתו לקבלת עזרה מקצועית. קצינת המבחן הביעה ספק באשר למוטיבציה של הנאשם לקחת חלק בהליך טיפולי ולקדם תהליך של שינוי בדפוסי התנהגותו הבעייתיים. זאת ועוד, קצינת המבחן עמדה על כך, כי כעת ניכרת מגמה של הסלמה בדפוסי ההתנהגות האלימים כלפי המתלוננת, שעה שזו מנסה לבנות זוגיות חדשה, והעבירות נשוא תיק זה מלמדות על כך. להערכתה, הנאשם מתקשה להשלים עם הפרידה מהמתלוננת ורואה בה חלק בלתי נפרד ממנו. אשר על-כן נמנעה מכל המלצה טיפולית בעניינו.

באשר למתלוננת ציינה קצינת המבחן, כי זו עמדה על הבעייתיות שאפיינה את מערכת היחסים ביניהם, אשר היתה פועל יוצא של התמכרותו לסמים. מדבריה עולה, כי ההטרדות מצדו של הנאשם החלו, כאמור, לאחר שהחלה לנהל מערכת זוגית חדשה. כיום היא חשה פחות מאויימת, ומציינת כי מאז מעצרו, הנאשם לא יצר עמה כל קשר.

4.                  לנאשם שתי הרשעות קודמות: האחת, בעבירות שאינן ממין העניין והאחרת, בעבירה דומה אשר נעברה כלפי המתלוננת בשנת 2000. ב"כ המאשימה עמד על חומרת מעשיו של הנאשם, אשר הטילו מורא על המתלוננת ושיבשו את סדר יומה. כמו-כן עמד על מסוכנותו של הנאשם והאובססיביות שמגלה כלפי המתלוננת, ועל-כן עתר, בין השאר, לעונש מאסר משמעותי, אשר יאפשר למתלוננת לחיות את חייה בשקט ובבטחה.

5.                  מנגד, עתר ב"כ הנאשם לענישה שתתמצה בתקופת מעצרו של הנאשם, שזה הוא לו מעצרו הראשון, ובעונש מע"ת מרתיע. הוא עמד על כך, כי נסיבות ביצוע העבירות, כפי שמתוארות בתסקיר שירות המבחן, אינן מעמידות את העבירות במדרג הגבוה של עבירות ממין זה, שכן אלה בוצעו מתוך תחושה של תסכול. זאת ועוד, ב"כ הנאשם עמד על הודאתו המיידית, על עברו הפלילי שאינו מכביד, ועל העובדה כי מאז הרשעתו האחרונה בשנת 2000, לא שב לבצע עבירות. הוא הפנה לעדויותיהם של עדי האופי, חברו וגיסו של הנאשם, אשר העסיקו את הנאשם בעבר, העידו על אמינותו ועל מוסר העבודה הגבוה שלו, ואף התחייבו לשוב ולהעסיקו לכשישתחרר. לשיטתו, מהאמור בתסקיר ניתן ללמוד דווקא על מודעותו של הנאשם לבעיותיו ועל נכונותו לטפל בהן.

6.                  העובדות המתוארות בכתב האישום בצירוף ממצאי התסקיר, מדברים בעד עצמם ומלמדים על חומרת המעשים המיוחסים לנאשם ועל מסוכנותו. אין בידי לקבל טענה, כי מעשים חמורים כגון אלה המתוארים בכתב האישום, נעשו מתוך תחושה של תסכול ועל-כן אינם נחשבים מן החמורים, בבחינת המטרה מקדשת את האמצעים. לא היא, הנאשם הפר בצורה בוטה צו בית-משפט והטריד את המתלוננת באובססיביות, תוך שהוא מטיל חיתתו עליה בצורות שונות, בהזדמנויות שונות, ובאיומים ממשיים לפגיעה בה. בנסיבות האלה בולטת החומרה שבמעשיו ועליו לתת את הדין עליהם. יתירה מזאת, מהאמור בתסקיר שירות המבחן נמצאנו למדים, כי מסוכנותו של הנאשם עודנה קיימת ואף נמצאת במגמת החרפה, על-כן שומה על בית-המשפט להגן על המתלוננת מפני הנאשם.

7.                  בהתחשב, מחד, בחומרת העבירות ובמסוכנותו של הנאשם ומאידך, בהודאתו ובכך שמדובר במאסר ראשון, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

                                 א.         10 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו מיום 15.8.07.

                                 ב.         12 חודשי מע"ת אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע או עבירת אלימות כלפי בת-זוג.

                                  ג.          קנס בסך 500 ש"ח.

                                 ד.         אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננת בסך 2500 ש"ח. הפיצוי למתלוננת ישולם באמצעות מזכירות בית-המשפט כדרך שמשלמים קנס.

הקנס והפיצוי ישולמו ב-3 תשלומים שווים ורצופים החל מ- 1.4.08.

זכות ערעור בתוך 45 יום

ניתנה היום, ‏03 ינואר 2008 , במעמד הצדדים.

קלדנית: אביגיל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: