גזר דין בתיק פ 5763/07

1.         הנאשמים הורשעו בעבירות שב"ח, גניבת רכב, החזקת כלי פריצה, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בנוסף, הורשע הנאשם 2 בנהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח ובהחזקת סכין שלא כדין.

2.         בתחילה, כפרו הנאשמים במיוחס להם ולאחר שהחלה פרשת התביעה, כתב האישום תוקן בהסכמת הצדדים, הנאשמים חזרו בהם מהכפירה והורשעו עפ"י הודאתם בעבירות האמורות.

3.         מהעובדות בהן הודו הנאשמים מצטיירת התמונה הבאה: שלושת הנאשמים, תושבי השטחים הגיעו לישראל ללא היתר, נטלו רכב ממקום חנייתו, שברו את מתג ההתנעה, הניעו את הרכב ונסעו מהמקום כשהנאשם 2 נוהג ברכב. ניידת משטרה כרזה להם לעצור, אך תחת זאת, הנאשמים סירבו לעצור, המשיכו בנסיעה מהירה בניגוד לכיוון התנועה ובהמשך עצרו את הרכב, נמלטו מהמקום ונעצרו לאחר מרדף.

4.         אין חולק, כי העבירה של גניבת רכב הינה עבירה חמורה, במיוחד  ובפרט כאשר היא נעברת ע"י תושבי  שטחים שחברו יחד במטרה לגנוב רכבים מישראל ולהעבירם לשטחים. כתוצאה מהתרחבות התופעה, נגרמים נזקים בל יתוארו לקרבנות בפרט ולציבור בכלל.

5.         ביהמ"ש אמר את דברו לא אחת, כי בעבירות מסוג דא, שומה על ביהמ"ש להשית עונשים כבדים, שיהא בהם כדי להרתיע עבריינים בכוח.

            התביעה עתרה להחמיר בעונשם של הנאשמים בהציגה  החלטה של ביהמ"ש העליון ברע"פ 9629/07 בה נדחתה בקשה לרשות ערעור על גז"ד בו נגזרו על נאשם 32 חודשי מאסר בערכאה ראשונה וערעור הנאשם בערכאה גבוהה יותר נדחה. לטעמה של התביעה, יש להטיל על הנאשמים עונש דומה שישקף את חומרת המעשה.

6.         ב"כ הנאשמים הניחו לפתחי אסופה של גזרי דין, בין היתר, שאני נתתי בעבר, וביקשו לגזור על הנאשמים דכאן גזירה שווה.

7.         ככל שהתופעה של גניבת רכבים הולכת ומתרחבת וככל שאנו עדים שעונשים שהושתו עד כה לא היה בהם כדי להרתיע וכדי למגר את התופעה, על בתי המשפט להכביד ידם ביתר שאת, כדי לתת ביטוי מוחשי לחומרה בה רואים בתי המשפט את התופעה.

            יש להעביר לגנבי רכב מסר חד וברור, כי כל מי שייתפס בקלקלתו, יישפט לעונש מאסר ארוך ומשמעותי.

            הניסיון מלמד שעונשים מתונים שהושתו בעבר לא הביאו להרתעה ונראה שהגיעה העת להעלות את רף הענישה, אותו יש להעלות בהדרגה ובצורה מדודה.

8.         הגם ששלושת הנאשמים ביצעו את העבירות בצוותא חדא, עניינו של כל אחד מהשלושה שונה ועל כן אתייחס לכל אחד מהם בנפרד.

נאשם 1

9.         עברו של הנאשם נקי. נאשם זה ישב במהלך המרדף במושב האחורי של הרכב וממילא לא נהג בו.

            ב"כ הנאשם טען, כי הרכב הוחזר לבעליו ובכך נמנע ממנו נזק כבד. כן ציין, שהנאשם הודה טרם הסתיימה פרשת התביעה ובכך נטל אחריות למעשיו. מדובר באירוע חריג באורחותיו ועל כן, כך לטעמו, יש להקל בדינו.

10.        לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, החלטתי להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         24 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר מיום 13/8/07.

ב.         12 חודשי מע"ת אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום השחרור עבירה בה הורשע למעט שב"ח.

ג.          6 חודשים מע"ת אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום השחרור עבירת שב"ח.

נאשם 2

11.        לנאשם זה כקודמו אין עבר פלילי. עם זאת, הוא הורשע בעבירות נוספות, כמפורט בסעיף 1 דלעיל, ומטעם זה, כך לטענת התביעה, עונשו צריך להיות חמור מזה של נאשם 1.