גזר דין בתיק פ 5218/06

העבירה בה הורשע הנאשם:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום נכנס הנאשם לסניף הדואר במזרעה כאשר הוא מצויד באקדח צעצוע, איים על מנהלת הסניף שהוציאה מהקופה את הכסף שהיה בה ומסרה אותו לנאשם, שנמלט מהמקום.

הנאשם הודה במעשה מיד כשנעצר וכן בפתח משפטו והורשע.

תסקיר המבחן והטיעון לעונש:

לאחר שהורשע הופנה הנאשם לשירות המבחן כדי שיוכן תסקיר בעניינו. יצוין כי לדברי הנאשם ביצע את המעשה על רקע מצוקה כלכלית חמורה של משפחתו, שגרמה לו לאבד את שיקול דעתו.

שירות המבחן ציין בתסקירו כי אכן המשיב אינו אדם בעל אופי עברייני וכי המעשה בוצע על רקע של מצוקה כלכלית קשה שהעבירה את הנאשם על דעתו. שירות המבחן המליץ לגזור עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.  

ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש שישקף את חומרת מעשיו. לטענת המאשימה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני עניינו ומצוקתו של הנאשם, שאינה שנויה במחלוקת.

הסניגור מבקש כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן ולא יחמיר בדינו של המבקש. הסניגור מציין את הקושי שהיה לנאשם בעת מעצרו והנזק שנגרם למשפחתו ומבקש כי בית המשפט יעדיף את האינטרס השיקומי על פני כל אינטרס אחר.

הנאשם ביקש כי תינתן לו ההזדמנות והביע חרטה על מעשיו.

שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

אין חולק כי הנאשם ביצע עבירה חמורה. אין גם חולק כי הרקע לעבירה הוא מצוקה כלכלית קשה. השאלה שעל בית המשפט להכריע בה היא האם יש במצוקה הכלכלית הנ"ל, חמורה ככל שתהיה, כדי להוות נתון משמעותי שעל בית המשפט להביא בחשבון כנתון מכריע.

חומרת העבירה מנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין. במקרה זה מדובר בעבירה שהעונש המירבי בגינה הוא 14 שנות מאסר. מכאן נגזרת גם החומרה שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לגזור את הדין.

על בית המשפט להביא בחשבון גם את החובה להגן על הציבור ככלל וסניפי דואר ובנקים בפרט מפני מעשי שוד, יהיה מניעם אשר יהיה. מתן "הכשר" לביצוע מעשה שוד כתוצאה ממצוקה כלכלית עלול להתפרש באופן המתיר את המעשה, על כל המשתמע מכך. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בע.פ. 4872/95, מ"י נ' גל איילון ואח' תק' על', כרך 95(3) 1398:

 
"ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות".

ודבריו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע.פ. 212/79, פלוני נ' מ"י פ"ד לד(2) 421:

"שיקולי הענישה אותם רשאי השופט לשקול הם רבים ומגוונים והם כוללים בחובם כאמור לא רק שיקולים אינדיווידואליים לנאשם העומד לדין אלא גם שיקולים כלליים. מקובל לציין בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיווידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול".

בהתאם, לא ניתן לתת למצבו הכלכלי של הנאשם מעמד של חסינות מפני ענישה מרתיעה. אם כך יעשה עלול להיות בגזר הדין מסר כי מצוקה כלכלית מהווה צידוק להתנהגות עבריינית.

עם זאת יש להביא בחשבון לקולא כי הנאשם הודה מיד בפתח משפטו. אין בעברו אלא עבירה אחת על חוקי התכנון והבניה. הוא אינו נמנה על האוכלוסייה העבריינית. מעשיו נבעו, כאמור, ממצוקה כלכלית קשה ואולם הם אינם מהווים מאפיין של התנהגותו. בהתאם, יובאו בחשבון נתוניו האישיים לזכותו בבואי לגזור את דינו. כמו כן יובאו בחשבון מצוקת משפחתו ומצבו הרפואי.