גזר דין בתיק פ 5019/06

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, עבירות לפי סעיף  144 (ב2) + (ג1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קרי, עבירות בנשק.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 23.3.05, נפגש הנאשם עם סוכן משטרתי, (להלן: " הסוכן") וקשר עימו קשר למכירת אמצעי לחימה שהוחזקו על ידו, שלא כדין.

למחרת, בהמשך לאמור לעיל ובתיאום מראש, נפגשו השניים לביצוע עיסקה, במהלכה מסר הנאשם לסוכן אקדח גנוב מסוג SMITH & WESSON, בצירוף 5 כדורי תחמושת ונרתיק, וזאת בתמורה ל- 6,500 ש"ח, שקיבל מידי הסוכן.

הסדר הטיעון בין הצדדים כלל מסגרת ענישה, ולפיה סוכם כי, התביעה תעתור לרף עליון של  4 שנות מאסר בפועל בעוד שב"כ הנאשם יעתור לרף תחתון של שנת מאסר אחת בלבד כמו כן יוטל  עונש מאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, טען בחומרה רבה והפנה לעברו הפלילי של הנאשם, הכולל מגוון רב של עבירות, בכלל זה, עבירות מין, רכוש, בריחה ממשמורת וסמים, ואשר בגינם נגזרו עליו עונשי  מאסר בפועל, וכיום, הינו מרצה עונש מאסר בפועל של 10 חודשים.

הוסיף וטען ב"כ המאשימה, כי מהסתבכותו נשוא תיק זה ומגיליון הרשעותיו הקודמות, ניתן ללמוד כי הנאשם אינו נרתע מלשוב ולבצע עבירות וביקש לדחות כל בקשה להתחשבות בנאשם לנוכח מצבו המשפחתי, והרי, היה עליו לחשוב על בני משפחתו, בטרם שב והסתבך בעבירה המיוחס לו עתה.

ב"כ המאשימה ביקש להחמיר בעונשו של הנאשם, בין היתר לנוכח הנשק הרב המצוי שלא על פי רישיון בידיהם של עבריינים הסוחרים בו ונפיצותן של עבירות בנשק, וביקש לגזור על הנאשם את הרף העליון שבהסדר אשר הונח בפני בית המשפט.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, הפנה להודאת הנאשם בפתח משפטו ובכך שיתר את הצורך בהעדת הסוכן המשטרתי, לחיסכון הזמן השיפוטי ולמצבו האישי והמשפחתי, היותו נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים, אשר אחד מהם סובל מבעיות רפואיות שונות, כעולה ממסמך רפואי אותו הציג.

הסניגור לא חלק על העובדה כי על נאשם אחר בפרשיה זו הוטלו 24 חודשי מאסר, אולם, ביקש לאבחן את נסיבות עניינו של הנאשם האחר בציינו כי תחילה יוחסו לאותו נאשם אישומים נוספים בעבירות של סחר בכלי נשק ורק לאחר מכן תוקן כתב האישום, צומצמה המסכת העובדתית והצדדים סיכמו על העונש שהוטל עליו.

ב"כ הנאשם הגיש אסופת פסיקה בעבירות נשק אשר היה בהם כדי התחשבות עם נאשמים ואי מיצוי הדין עימם עד כדי הטלת עונשי מאסר בפועל לריצוי במסגרת עבודות שירות.

הנאשם בפנותו לביהמ"ש הביע חרטה על מעשיו וטען כי הידרדרותו לעולם הסמים מהווה את הרקע לביצוע העבירה נשוא כתב האישום.

על החומרה הרבה שיש לראות בעבירות בנשק, נראה כי מיותר להכביר מילים ועל אחת כמה וכמה כאשר המדובר בסחר בכלי נשק.

יפים לעניינינו דברים שנכתבו על ידי כב' השופט א.א.לוי בע.פ. 10363/01:

"נשק המוחזק שלא כדין והמחליף ידיים, מוצא את דרכו לעיתים קרובות לידיים עויינות או עברייניות והתוצאה שאנו עדים לה בתדירות גוברת היא, פגיעה בחפים מפשע"(תק-על 2002(2) 596).

האלימות הגואה, לאחרונה, תוך שימוש בכלי נשק, יש בה כדי ללמד עד כמה חמורה תופעה זו של היות נשק העובר כמטבע לסוחר בין עבריינים המחזיקים בו לעת מצוא.

הנאשם, כאמור, הורשע על פי הודאתו בפתח משפטו, הביע חרטה ורעייתו, אשר העידה בפרק הבאת הראיות לעונש, ציינה את עובדת היותה מטופלת בשלושת ילדיו הפעוטים של הנאשם וביקשה להתחשב בו ולהקל בעונש שיגזר עליו.

הנאשם אומנם הודה בשלב התחלתי מאוד של הדיון בעניינו, קיבל אחריות למיוחס  לו, ובכך חסך זמן תביעתי ושיפוטי כאחד, ואולם, למרבה הצער, מעיון בהרשעותיו הקודמות ניתן ללמוד כי מדובר בנאשם השקוע עד צוואר בהתנהלותו הפלילית וספק רב אם זו הסתבכותו האחרונה ואם עתיד הוא לפתוח פרק חדש בחייו.

באשר להפניותיהם של באי כח הצדדים לענישה בעבירות מסוג זה  יאמר כי ניתן למצוא פסיקה לכאן ולכאן והלכה היא מלפני בית המשפט כי הענישה הינה עניין אינדיבידואלי ועלינו לבחון כל מקרה לגופו, וכך גם סברתי שמן הראוי שיעשה בעניינו של הנאשם.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הן לקולא והן לחומרא, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: