גזר דין בתיק פ 50007/06

הנאשם 1 יליד 1983, נשוי ואב לשניים, חרד ואיש חב"ד, הורשע, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון. מתברר כי ביום 24.1.06 התארגנה קבוצה של צעירים לחסום נתיב תחבורה, באמצעות השלכת צמיגים בכביש סואן בשעת עומס, כולל הפגנה שעמה כרזות והבערת הצמיגים.

המדובר היה בכביש 4 מכיוון צפון לדרום, סמוך לשלטי היציאה בקרית אונו לגבעת שמואל וברקע העניין עמדה התנגדותם של המשתתפים להחלטות ממשלת ישראל והתחייבויותיה בפני בית המשפט העליון, לפנוי מאחזים ומבנים בעמונה.

לצורך ביצוע המעשים הוכנו צמיגים, מראש ובאותו יום, בשעות הערב, הגיע לשם הנאשם ואדם אחר. הנאשם הוציא כרזות מהרכב שבו הגיע והניחן בקרבת הצמיגים החבויים ובסמוך לאחר מכן, סימן בתנועת יד לקבוצה של צעירים להגיע למקום. הקבוצה, בת 30 צעירים, אכן הגיעה. הם פרצו לכביש. חלקם נשאו צמיגים והבעירו אותם בעזרת ג'ריקן שבו היה חומר דליק. חלקם האחר נשאו את הכרזות או השלטים, הנזכרים ובכך סיכנו את בטיחות ציבור הנוסעים במקום.

על בסיס תמצית הפרטים האלה, המפורטים במלואם בכתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו, הורשע נאשם 1, על פי הודאתו, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובעבירה של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק.

ב"כ הצדים הנכבדים באו, כאמור, לכדי הסדר, שייתר את שמיעת ההוכחות ואף הציעו מסגרת של ענישה, שמכוחה עתרה התביעה להטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס ואילו ב"כ הנאשם עתר להסתפק ב 3 חודשי מאסר בעבודות שירות  ובמאסר מותנה. מחמת מצבו הכלכלי, הציע להמנע מהטלת קנס, או להסתפק בקנס סמלי.

נציג המדינה הנכבד עמד על היסודות המחמירים שבהתנהגות כזו, המסכנת סיכונים חריפים ובולטים את ציבור עוברי הדרך, ובמיוחד כאשר היא מתבצעת על רקע אידיאולוגי, שבנסיבות שכאלה יש גם פגיעה בשלטון החוק כשלעצמו, כמו גם במה שקרוי - אושיות הדמוקרטיה, שוללות, תכלית השלילה, ביצוע עבירות כנגד החלטת רשויות של מדינה, שקיבלו החלטות בדרך דמוקרטית.

ב"כ הנאשם ביקש להבהיר גם את קו המחשבה של אנשים המבקשים למחות כנגד החלטות של הרשויות, אף כי הסכים כי ביצוע עבירות, בהקשר זה איננו מותר. אף הוא שלל אפשרות שכזו.

בצד אלה הדגיש ב"כ הנאשם את עניינו האישי של הנאשם, צעיר המטופל במשפחה עם שני ילדים, שפרנסתה, למעשה, עליו, באשר האשה עדיין לומדת, ובמיוחד עתה, לאחר שנולד לבני הזוג בן שני, לפני שבועות ספורים. בשעתו עבד לפרנסת המשפחה, אולם לאחר שחווה, לפני כשנתיים, אירוע טראומטי של פיגוע בשוק הכרמל, בו עבד, החל לסבול מתגובות נפשיות קשות למדי, הנותנות בו את אותותיהן, עד היום. בגין כל אלה הוא נזקק לטיפול רפואי-נפשי, כולל אשפוזים אחדים, ולרבות בעת האחרונה ממש. מכיוון שכך ביקש להמעיט בעונשו.

אכן, אין מחלוקת אודות חומרתם של המעשים שביצע הנאשם, יחד עם האחרים, מה עוד שמתוך האמור בעובדות כתב האישום, בהן הודה, מתברר, כי הגם שלא הוא ארגן את הקבוצה מלכתחילה להפגנה, כפי שהסביר היום בבית המשפט, הרי לפחות בשטח הוא הנהיג אותה, על פי העובדות שהבאתי מתוך כתב האישום. עם זאת מוכן אני לקבל את הצער שהביע על הטעות שעשה ועל כך שהפיק את לקחו.

אין ספק, התגובה העונשית על מעשים שכאלה צריכה להיות תגובה כזו שתישא, בעיקרו של דבר, מסר ברור של הרתעה, על כך שמעשים מהסוג הזה אסורים בתכלית האיסור וכל מי שישוב ויבצעם, תוך סיכון ציבור גדול, יכול להענש ביד קשה, ועד כדי מאסר בפועל ממש.

שקלתי את הנסיבות שבכאן ונראה לי כי האיזון שביניהם, לרבות מצבו האישי והבריאותי של הנאשם, מצדיק הסתפקות במאסר בפועל בעבודות שירות, כהצעת הצדדים. אין הכרח לעונשו במאסר בפועל ממש, מה שאפשר והיה ראוי, בנסיבות אחרות.

הצעת התביעה לענישת המאסר בעבודות השירות איננה מופרזת. אמנם זו התקופה המכסימלית הקבועה בחוק בסוג זה של עונש, אך בשים לב למעשים ולחריפותם, התקופה הזו יכלה לבוא בחשבון כעונש הראוי בעבור הנאשם הזה.

עם זאת, לאחר ששמעתי את דברי הסניגור הנכבד בכל הנוגע למצבו האישי של הנאשם ואף הוצגו בפני התעודות הרפואיות אודותיו, מצאתי לראוי לתת לאלה משקל רב יותר ממה שנתנה לו התביעה בהצעתה. על כן, אפחית, במעט, את עונש המאסר בעבודות שירות. בקנס אמעיט, כיוצא ממצבו הכלכלי של הנאשם ובשים לב לכך שאין אנו גוזרים ענישה שהיא בבחינת רכיב כספי, שנאשם איננו יכול לעמוד בה, או עלול להתקשות, באופן ממשי, בקיומה.

סיכומם של דברים הוא שאני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 5 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי, לשלוש שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירה אחרת שיש בה יסוד של אלימות.
3. קנס בסכום של 500 ש"ח או שבועיים מאסר תמורתו. הנאשם ישלם את הקנס בתוך 30 ימים מהיום.

הנאשם יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות "בעזרה למרפא" בבני ברק, ביום 17.10.06, בפני המפקח על עבודות שירות במפקדת גוש מרכז. מקבל אני את המלצת הממונה על כך שמספר השעות בכל יום עבודה לא יעלה על 6 בהתחשב במצבו של הנאשם וכן כי רצוי שהעבודה תחל לא בשעות הבוקר המוקדמות. מאחר ובעמ' 2 של חוות דעתו, לא נרשמו השעות המומלצות האלה, אני מאפשר לממונה לקבוע את השעות, בהתאם להמלצתו.

הממונה ישוב ויודיעני בסיום עבודות השירות.