גזר דין בתיק פ 4502/04

1.         הנאשמים הורשעו לאחר שניהלו הוכחות בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"החוק") ובעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק.

2.         על פי כתב האישום בין המתלונן לבין דליה פרץ (להלן: "דליה") היה קשר אישי וכן הם הם ניהלו עסק משותף במשך מספר שנים עד שנפרדו. בין המתלונן לדליה התפתח סכסוך על רקע חובות מסים בעסק המשותף. דליה היא בעלת חנות מזון בבאר שבע. הנאשמים נהגו לקנות בחנות של דליה מצרכים.

3.         על פי כתב האישום הציעה דליה לנאשמים כסף אם יסייעו לה לפגוע במתלונן והנאשמים הסכימו. דליה מסרה לנאשמים שביקרו בביתה, תמונות של המתלונן ואת כתובתו וכן הציעה להם 7,000 ש"ח אם יציתו את רכבו של המתלונן. הנאשמים לאחר הפגישה עם דליה החליטו שלא יבצעו את דרישתה אך קשרו קשר לסחוט את המתלונן בכך שיפנו אליו יאיימו עליו וידרשו ממנו לסדר את ענין החוב לדליה וכן קשרו קשר לסחוט את המתלונן באיומים בכך שיפנו למתלונן וידרשו ממנו כי יתן להם כסף בתמורה לכך שלא יפגעו בו.

4.         כתב האישום מגולל את השתלשלות העניינים, במהלכה יצרו הנאשמים קשר עם המתלונן, סיפרו לו על התמונות ועל קלטת שיש בידם, בה מבקשת מהם דליה לפגוע במתלונן. בין הנאשמים למתלונן התקיימה פגישה אחת ולאחר מכן קבעו לחזור ולהפגש פעם נוספת. בשלב זה פנה המתלונן למשטרה. לקראת הפגישה השניה, שנועדה, הציבה המשטרה בלשים במקום המפגש המתוכנן בקניון הנגב והנאשמים שהגיעו למקום המפגש, נעצרו על ידי הבלשים.

5.         כאמור לעיל, הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום וניהלו הוכחות בתיק. בהכרעת הדין מצאתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשמים.

6.         ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, עתר להשית על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה ממושכת מאסר על תנאי וקנס כספי. טוען ב"כ המאשימה כי הנאשמים התערבו בסכסוך שבין דליה למתלונן ובמעשיהם העניקו  לדליה "שירותי גביה בריוניים".

עוד לדבריו נקבע בפסיקת בתי המשפט כי  סחיטה היא עבירה שיש בה יסוד של שפלות וראוי להשית על מבצעיה עונשים חמורים.

7.         ב"כ נאשם 1 ציין בפתח דבריו כי מעשי הנאשמים במקרה זה לא לוו באלימות ו/או  בנקיטת פעולות פיזיות כלפי המתלונן. גם בית המשפט בהכרעת הדין וגם ב"כ  המאשימה מציינים זאת במפורש. לדבריו יש לעשות הבחנה בין המקרה שנידון בתיק זה למקרים אחרים,  שבהם הורשעו נאשמים בעבירה של סחיטה באיומים, בעיקר בשל  העדר מרכיבים אלימים בהתנהגות הנאשמים כאן וכפועל יוצא גם אמור להגזר העונש, שיושת עליהם.

לדבריו, מנהל נאשם 1 אורח חיים נורמטיבי, נשוי, אב לילדה, עובד לפרנסתו. הרישום הפלילי שלו אינו מכביד.

אשר על כן מבקש ב"כ הנאשם שלא יושת עליו מאסר בפועל אלא מאסר מותנה בלבד. לדבריו, היה נאשם 1 עצור לתקופה של 17 ימים וכן  שהה במעצר בית  3 חודשים.

עוד לדבריו דליה הועמדה לדין בגין האירועים נשוא תיק זה בבית המשפט המחוזי ונידונה ל - 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

8.         ב"כ נאשם 2  ציין בפתח דבריו כי על בית המשפט שהרשיע את הנאשמים להעמיד בגזר הדין את ההתרחשויות בפרופורציה הנכונה. גם לטענת ב"כ נאשם 2 נמצאת העבירה של סחיטה באיומים בנסיבות התיק הנוכחי בתחתית הסולם מבחינת החומרה. לדבריו דליה היתה הרוח החיה בפרשיה והנאשמים אמנם חברו אליה אך בסופו של דבר לא ביצעו את מה שביקשה מהם לבצע.

עוד לדברי ב"כ נאשם 2 יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות מדובר באירועים משנת 2004. לענין עברו הפלילי של נאשם 2 מדובר בהרשעות משנת 2002. כמו כן היה נאשם 2 עצור למשך 6 חודשים ולאחר מכן שהה במעצר בית.

לאור האמור לעיל מבקש ב"כ נאשם 2 להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם כעונש המאסר שיושת עליו ולהשית עליו מאסר מותנה בלבד.

דיון:

9.         שקלתי טיעוני באי כח הצדדים.

10.        בהכרעת הדין עמדתי, בין היתר, על הנסיבות יוצאות הדופן והמוזרות של תיק זה,  שאכן אינן דומות למקרים אחרים בהם מבוצעות העבירות של סחיטה באיומים. קבעתי כי התנהגותם של הנאשמים לאורך כל הפרשיה היא שהפלילה אותם, על אף נסיונותיהם לטעון כי לא התכוונו לסחוט את המתלונן. קבעתי בהכרעת הדין כי מולאו יסודותיהן של עבירות קשירת הקשר וסחיטה באיומים, כל זאת חרף העובדה שהעבירות לא בוצעו תוך שימוש באלימות מילולית או פיזית. אף כי הנאשמים  החליטו לאחר המפגש עם דליה לא לבצע את מה שזממה וביקשה מהם לעשות, התפתו הנאשמים לאפשרות לסחוט מהמתלונן כספים, אותם התכוונו לשלשל לכיסם, גם אם  האופן בו ביצעו את תכניתם היה תמוה. בהכרעת הדין קבעתי כי לא ניתן לקבל את הסברם של הנאשמים לפשר מעשיהם שכן לו אכן רצו להזהיר את המתלונן מפני דליה, היו מספרים לו מה היא זוממת ו/או היו פונים למשטרה. לא כך פעלו הנאשמים ובמעשים שעשו ביצעו למעשה את העבירות בהן הורשעו בסופו של דבר.

11.        שקלתי את טענות ב"כ הצדדים ומצאתי כי מחד גיסא בנסיבותיו של תיק זה בוצעו העבירות המיוחסות לנאשמים אך בצדק טוענים ב"כ הנאשמים כי לא מדובר במדרג חמור וגבוה של עבירות אלו, שמשמעותו היא השתת עונש מאסר בפועל.

12.        בנסיבותיו של תיק זה, כשאני לוקחת בחשבון את עברם הפלילי הלא מכביד של הנאשמים, וכן את העובדה כי שניהם שהו במעצר מלא, אם כי פרקי זמן שונים וכן כשאני מביאה בחשבון את העובדה שעל דליה, שהורשעה בבית המשפט המחוזי הושתו 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, הרי  שיש לשקול באורח מידתי את עונשם של הנאשמים שבפני.