גזר דין בתיק פ 4239/05

אלעד ישראל יליד 1987 (להלן:" הנאשם") הודה שביום 03.02.05  נהג באופנוע של אחר וזאת ללא רשות הבעלים כשלא היה מורשה לכך ומבלי שהיתה לו תעודת ביטוח (עמ' 5 לפרוטוקול), בניגוד לסעיפים 413ג' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, וסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970.

בטרם טיעונים לעונש הוזמן בעניינו של הנאשם תסקיר משרות המבחן, שהתבקש להידרש לנסיבותיו האישיות ולהשפעת ענישה מחמירה על השתלבותו בתפקוד נורמטיבי, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר.

שרות המבחן התרשם, שהנאשם מתקשה להבין חומרת מעשיו והשלכותיהם. הנאשם שלל צורך בהתערבות טיפולית, לא חשף תכנים הקשורים לנסיבות חייו, ושרות המבחן נמנע מלהביא בפני בית המשפט המלצה.

התובעת,עו"ד טלי בר און, נדרשה לחומרת העבירות נשוא הרשעת הנאשם, שיש בהן לסכן את שלום הציבור, עד כי המחוקק מצא לקבוע בפקודת התעבורה שעבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה היא מסוג העבירות שבגינן יש לגזור פסילת רישיון, כעונש חובה.

התובעת הביאה לידיעת בית המשפט את העובדה שאין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם, ואת העבירות שבביצוען הורשע בתיק זה בצע כשהליכי בית משפט מתנהלים נגדו.

כמו כן הדגישה את העובדה שהנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, ושלל צורך בטיפול.

משכך, בקשה התובעת, למרות גילו הצעיר, לגזור על הנאשם מאסר, חלקו לריצוי בפועל על דרך עבודות שירות, ויתרתו על תנאי, ובנוסף לפסול אותו מלקבל רישיון הנהיגה לתקופה ממושכת.

הסניגורית,עו"ד נאווה דהאן, בקשה באופן טבעי להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, ולהתייחס למעשיו כאל מעשה "קונדס" ולא מעשה עברייני. היא נדרשה למצבו הכלכלי הקשה, לזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, במהלכו לא חזר להסתבך, לרצונו להתגייס לצה"ל, לקבל רישיון נהיגה ולהשתמש בו לפרנסתו ולעובדה שכבר עמד לדין בבית המשפט לנוער והפיק את הלקח, והלינה על כך שלא הותר לנאשם לצרף בבית המשפט לנוער גם את העבירות שבתיק זה.

אף אחד מב"כ הצדדים לא מצא לנכון להביא בפני בית משפט אסמכתאות באשר לרמת הענישה הראויה.

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי בתסקיר ובגיליון ההרשעות הקודמות שהוגשו בפני, שקלתי הנסיבות לקולא ולחומרא, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. ככלל, הנאשם הורשע בעבירות חמורות, שאין לראותן כ"מעשה קונדס" במיוחד  לנוכח ריבוי תאונות דרכים בהם מעורבים צעירים, שגורמות לקיפוח חיים ופגיעה בשלמות הגוף והרכוש. מציאות זו מחייבת את בית המשפט להגיב תגובה שיפוטית ראויה, במיוחד במקרים בהם בולטת חוסר האחריות שבנהיגה ללא רישיון או ללא תעודת ביטוח בת תוקף, ברכב שנלקח ללא רשות הבעלים.
2. במקרה שבפניי, אני רואה משנה חומרה בעובדה שהנאשם עבר את העבירות בהן הודה בתיק זה כשהליכים בתיק אחר, בגין מספר עבירות, ביניהן מאותו הסוג, מתנהלים נגדו בבית המשפט לנוער, כעולה מהגיליון במ/1.
3. לכך יש להוסיף את העובדה שהנאשם לא מבין כנראה את חומרת מעשיו עד כדי כך ששלל את הצורך בעזרה טיפולית, שהציע לו שירות המבחן.
4. כל אלה בהצטברם יחד, מצדיקים לכשעצמם את עמדת התובעת, בבקשה להחמיר בעונשו של הנאשם.
5. יחד עם זאת, הלכה היא, שבית המשפט הגוזר את הדין מתחשב בנאשם הספציפי שלפניו, ובנסיבותיו האישיות, תהא העבירה נשוא הרשעתו חמורה ככל שתהיה.
6. אני נותנת משקל לקולא להודאת הנאשם, שיש בה לבטא קבלת אחריות, לגילו הצעיר, לעובדה שמאז ביצוע העבירות לא חזר להסתבך, ולא נפתחו נגדו תיקים, וטענתו שהוא עובד קשה לפרנסתו ותומך באמו לא נסתרה (הגם שלא הוכחה בראיה חיצונית אוביקטיבית), ועל מנת לעודד אותו להמשך תפקוד נורמטיבי, לא אמצה עמו את מלוא חומרת הדין, וזאת בהתייחס לרמות ענישה שיצאו מלפני בתי משפט בערכאות שונות במקרים שנסיבותיהם ניתנות להשוואה למקרה דנן:
7. וראו למשל ברע"פ 10975/05 יאסר מרעי נ' מ.י, (פורסם באתר המשפטי נבו מיום 09.03.06), רע"פ 11892/05 יוסף כולי נ' מ.י (פורסם באתר המשפטי נבו מיום 09.03.06), ורע"פ 9498/05 שמואל בן ששון נ' מי (פורסם באתר המשפטי נבו מיום 11.12.05).

8.      אני גוזרת על הנאשם כדלקמן:

א.     3 חודשי פסילה מלקבל רישיון נהיגה, מהם חודש בפועל והיתרה על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שנה לא יעבור על סעיפים 10(א) לפקודת התעבורה, ו-2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש).