גזר דין בתיק פ 40314/04

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום, לאחר שזה תוקן במסגרת הסדר טיעון.

ראוי לציין לטובת הנאשם, כי טרם תחילת פרשת התביעה, הודה פרקליטו המלומד בעיקרי העובדות המפורטות בכתב האישום. הסדר הטיעון עיגן, למעשה, גישת ההגנה בתחילת המשפט, למעט סעיף 3 לעובדות כתב האישום, בו הודה הנאשם.

הנה נא, על פי העובדות המוסכמות, בהן הורשע הנאשם על פי הודאתו, נהג הנאשם ברכבו, רכב מסוג סובארו, ביום 11.11.04, מטירה לתל מונד, כשהוא שיכור, לאחר ששתה שני בקבוקי קוניאק.

בנסיעתו זו נהג את הרכב שלא בהתאם לתנאי הדרך, ופגע במר איברהים פדילה (להלן: "המתלונן"). הנאשם הותיר את המתלונן כשהוא שוכב פצוע על הכביש, מבלי להגיש לו כל עזרה, ונמלט ברכבו בנסיעה מן המקום.

בשעות הלילה של אותו יום, התייצב הנאשם במשטרת טייבה ומסר הודעה שקרית, לפיה רכבו נגנב. כמו כן, פנה למעבידו, וביקשו להעיד שקר במשטרה, כאילו עבד עמו בזמן הרלבנטי לתאונה.

המתלונן נפצע בתאונה והובא לבית החולים כשהוא סובל מפגיעות וחבלות בראשו, בידו, ושבר בעצם בית החזה. יצויין עוד כי הנאשם נהג ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה, וללא רשיון רכב תקף.

התובע המלומד, עורך דין בני שגיא, עתר בטיעוניו לעונש מאסר לתקופה ארוכה. התובע בלמדנותו עמד על נדבכי החומרה בפועלו של הנאשם. התובע נשען בטיעוניו על פרשת "ישראל ישראלי" (ע.פ. 11222/03, ניתן ביום 7.6.04), בה אישר בית המשפט העליון עונש של שש שנות מאסר לריצוי בפועל, שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי, כב' השופט אורי שוהם, במקרה של הפקרה בוטה לאחר פגיעה בתאונת דרכים.

מנגד, סבור הסניגור המלומד, עורך דין חזקיה ואליד, כי ראוי הנאשם להתחשבות והבנה, ועונש מאסר על תנאי יהא בו כדי למלא אחר מטרות הענישה.

הסניגור המלומד ציין כל אשר ניתן היה לציין לזכות הנאשם.

הסניגור תיאר את נסיבותיו האישיות, את משפחתו מרובת הנפשות הקשורה בטבורה למסגרת הנורמטיבית.

הנאשם צורך אלכוהול בשל מצבו הכלכלי הקשה. שהותו מאחורי סורג ובריח בתקופת מעצרו בגין תיק זה שימשה עבורו חוויה טראומטית ממנה לא התאושש. הנאשם הפנים את הלקח והפיק המסקנות. אל לבית המשפט, קרא הסניגור, להחמיר עם הנאשם, שכן, מצבו קשה, והוא עצמו מכיר בחטאו ותעיד על כך הסולחה שנערכה - ראה מוצג ד' 1 ועדות הנכבד מר טארק עבדול חי. הסניגור משוכנע שלולא העובדות, שהושמטו מכתב האישום, ואינן עוד בפני בית המשפט, היה התיק מגיע לדיון בפני בית משפט לתעבורה, שהיא הערכאה, לגישת הסניגור המלומד, המתאימה לדיון בנוסחו המוסכם.

שיוויתי לנגד עיני טיעוניהם הנכבדים של באי כוח הצדדים. שקלתי נימוקי נימוקיו של הסניגור המלומד על בסיסם ביקש לבכר את שורת הרחמים על פני שורת מיצוי הדין.

הנאשם נהג ברכב לאחר שרוקן לתוך גופו שני בקבוקי קוניאק. הנאשם נהג ברכב כשהוא שיכור, למשמעות החמורה של עובדה זו.

נהג הנוהג ברכב במצב שכזה, מעיד על אטימותו וזלזולו התהומי בחיי אדם.

רבות נכתב על הסכנה הטמונה בנהיגת רכב בכלל. קל חומר בן בנו של קל וחומר, נהיגת רכב במצב שכרות. מטבע העולם, נהג הנוהג נהיגה שכזו מסכן את עצמו, ועיקר העיקרים את סביבתו. לא מדובר בסכנה תיאורטית. עניין לנו בסכנה קרובה ומוחשית. סכנה ממשית לחיי אדם, קיפוח חיי אדם או פציעתם בצורה קשה כזו או אחרת.

בתי המשפט מצווים להשית עונשים על נהגים הנוהגים במצב שכרות, לאו דווקא מתוך רצון לבוא חשבון עם אותם נהגים. תכלית ענישת אותם נהגים היא הרתעת נהגים בכוח, נהגים כמו הנאשם, המרוקנים בקבוקי אלכוהול לתוך גופם טרם נהיגתם.

זאת ועוד, הנאשם נמלט ממקום התאונה, לאחר שפצע את המתלונן בנהיגתו המסוכנת.

עבירה של הפקרה אחרי פגיעה הינה עבירה העוטה כסות של חרפה על מבצעה. עבירה זו מצביעה על אישיות בלתי מוסרית ועל תת רמה אנושית.

בעבירה חמורה זו בה הורשע הנאשם, לעצמה, מצווה בית משפט להטיל עונש מאסר משמעותי לריצוי בפועל.