גזר דין בתיק פ 40234/05

ביום 12.7.05 בשעת ערב פוצץ עצמו מחבל מתאבד סמוך לקניון "השרון" בנתניה. כתוצאה מן הפיצוץ קופד פתיל חייהם של חמישה בני אדם: רחל בן אבו, כבת 16; נופר הורביץ, כבת 16; יוליה וולושין, כבת 31; אנה ליפשיץ, כבת 50; ז'אן מאור, כבן 22. פעולת החבלה תוכננה בידי נידל אבו סעדה, פעיל בכיר בארגון הגיהאד האיסלמי באזור טול כרם. על הביצוע הופקד עסאף זהרן שליווה את המחבל בדרכו מאזור טול כרם לתוככי מדינת ישראל עד לנקודת ההתפוצצות.

מהלכי העברת המחבל ומלווהו מאזור טול כרם אל מדינת ישראל, לטייבה ומטייבה אל קרבת הקניון בנתניה בוצעו בידי שלושת הנאשמים. סייף עאזם וכפיר לוי העבירו את המחבלים בכלי רכבם דרך מחסומי צה"ל הסמוכים לקו המפריד בין אזור השומרון לבין שטח המדינה. הם הביאו את המחבלים עד לטייבה. עבד אלרחמן אבו מוך הסיע את המחבלים מטייבה ועד לקניון בנתניה. הוא גם הסיע את עסאף מנקודת הפיצוץ לביתו של אבו מוך בבקה אל גרביה.

פעולת ההסעה של המחבלים בידי הנאשמים תוך מודעות להיותם מחבלים (מודעות המבוססת על יסוד נפשי של "פזיזות" בצרוף "עצימת עיניים" ביחס לאפשרות קיומן של הנסיבות) שימשה בסיס להרשעת הנאשמים בעבירה העיקרית של הריגה (הלכה למעשה 5 הרשעות בעבירת הריגה). נוסף לכך הורשעו הנאשמים גם בעבירות של חבלה חמורה שיסודן בכך שבפיצוץ האמור נפצעו קשה גם 30 אנשים. סיף עאזם וכפיר לוי הורשעו בעבירה של הסעת תושב זר שוהה בישראל שלא כדין (הסעת מאות אנשים בעשרות פעולות הסעה שאינן קשורות להסעת המחבלים). עבד אלרחמן אבו מוך הורשע גם בעבירה של החזקת נשק שלא כדין (אקדח וכמה כדורים).

אבו נידל נהרג בפעולת צה"ל. עסאף זהרן נדון לעונש של 22 מאסרי עולם בבית המשפט הצבאי של אזור השומרון. עתה עלי לגזור את עונשם של הנאשמים.

התובעת עו"ד אורלי בן ארי, ביקשה לגזור לנאשמים "עונשים ראויים ומצטברים שישקפו את חומרת המעשים והתוצאות הקשות". בהקשר להיקפם של "עונשים ראויים ומצטברים" היא הצביעה על מספר פסקי דין שבהם נגזרו עונשים של שנות מאסר מרובות בעבירות ששמשו תשתית מסייעת הכרחית לביצוען של פעולות חבלה רצחניות. היא הדגישה שלפני הנאשמים נדלקו מספר נורות אזהרה, אך הם העדיפו להתעלם מהן. כפיר לוי וסיף עאזם פעלו מתוך רדיפת בצע כסף ונטילת סיכונים בלתי סבירים העלולים להסתכן בהסעת מחבל שתכליתו לזרוע רצח וחבלה. עבד אלרחמן אבו מוך פעל ממניעים אישיים שמקורם ביחסי ידידות עם עסאף זהרן.

התובעת איננה טוענת לכך שהנאשמים חפצו בפעולת החבלה שבוצעה. להפך, היא משוכנעת שהנאשמים כנים בהסתייגותם המוחלטת מפעולת המחבלים ובהבעת החרטה מצידם על עצם מעורבותם בנסיבות שהובילו לביצוע פעולת החבלה. אלא, שבמציאות המתקיימת במדינת ישראל שבה פעולות חבלה הפכו, במיוחד בתקופת ביצוע פעולת החבלה הנדונה, למעשים שכיחים, יש לראות חומרה רבה ביותר בהתעלמות המודעת של הנאשמים מן הנסיבות המחשידות; התעלמות ש"תרמה" להשגת התכלית של המחבלים.

התובעת בקשה גם לחלט את כל הרכב של כפיר לוי וסיף עאזם והוא נוכח העובדה שבאופן שיטתי עסקו בהברחת גבול של שוהים בלתי חוקיים. וכן ביקשה לפסול את רישיונות הנהיגה לצמיתות של שלושת הנאשמים.

באי כח הנאשמים אמנם הודיעו כל אחד לפתח סיכומי טענותיו, שאין הם מתכוונים ואין הם רשאים "להתווכח" עם קביעות העובדה והמסקנות הכלולות בהכרעת הדין, אלא שהאמירה הזאת הייתה מן השפה ולחוץ בלבד. הלכה למעשה עשו הסנגורים מאמץ לאיין את קביעות הכרעת הדין בדבר החשד שהתעורר אצל הנאשמים ביחס לזהותם של המוסעים ברכבם ותכלית שהותם בישראל.

לבד מכך עמדו הסנגורים על נסיבותיהם האישיות של כל אחד מן הנאשמים וכן הגיבו לבקשת התביעה לגזור להם עונשי מאסר מצטברים. הם גם הגיבו לבקשת חילוט כלי הרכב ופסילת רישיון הנהיגה של הנאשמים.

עו"ד בר עוז בשמו של סיף עאזם (נשוי ואב לשניים כבן 35 מטייבה), סקר לפני שורה של פסקי דין שנגזרו בערכאות שונות בישראל שחלקם עסקו במקרים של הסעת מחבלים מתאבדים בנסיבות שבהם "כל נורות האזעקה נדלקו וצלצלו". אף על פי כן, בפסיקה הזאת הסתכמה הענישה במספר שנות מאסר ואם הגיעה ל-10 שנות מאסר היה זה בעבירות חמורות יותר מאלה שבענייננו; עניין שבו על נורות האזהרה "אי אפשר לומר שהם צלצלו. הם כובו ונפתחו".

הנאשם נקלע לראשונה בחייו למצב דברים שכזה והוא "מבכה עליו". הנאשם הוא אדם נורמטיבי, אב למשפחה, לילדים קטנים. ראש עיריית טייבה לשעבר ומורה מטייבה העידו על אופיו וטיבו כאוהב אדם ומסייע לכל. הנאשם עצמו הביע צער על "שנקלעתי למצב שאני פה" והביע השתתפות בצער המשפחות השכולות.

עו"ד זילברמן בשמו של כפיר לוי (רווק כבן 27 מרמת גן), עשה גם הוא מאמץ גדול להשוות בין הנסיבות דנן לבין הנסיבות בעניינים אחרים של פעולות שתרמו בסופו של דבר להתרחשות פעולת חבלה קטלנית. הוא עמד על רקעו של הנאשם (על יסוד תאור הרקע שנשמע מפי אחי הנאשם רמי לוי) שגדל במשפחת מצוקה ובגיל צעיר נאלץ לעזוב את הבית לפנימייה ולאחר מכן לעבוד קשה כדי להתפרנס. הוא עבד תקופה ניכרת עם אחיו בעסק שאחיו החזיק עד שהעסק קרס מסיבות שונות. כך הוא "התגלגל" להסעת פועלים מן השטחים כדרך של פרנסה. הכל בלי שמץ של חשד שהוא עלול להפוך שלא בטובתו לגורם המסייע להתרחשות פעולת חבלה.

הנאשם עצמו הביע את צערו על העבודה (הסעת שב"ח) שעסק בה. הוא ציין שמעצרו גרם לפירוק המשפחה אך בוודאי שכל מה שקרה עמו אינו דומה לצערן של משפחות ההרוגים והפצועים בפעולת החבלה. הוא ביקש, בדמעות שליש, רחמים מבית המשפט.

עו"ד צמל בשמו של עבד אלרחמן אבו מוך (רווק כבן 26 מבקה אל גרבייה) הגדילה לעשות בכך שבנוסף לסקירת הפסיקה העוסקת בעבירות שהן כעין העבירות שבהן הורשעו הנאשמים, השפיעה על בית המשפט רוב פסקי דין שעניינם בהסעות שב"ח או בפעולות תמיכה מסדר שני, שלישי ורביעי בארגוני טרור או בפעולות מחבלים. אין צריך לומר שהסקירה הנרחבת הזו של גזרי הדין לא נועדה אלא להצביע על "רמת ענישה" קלה ולפעמים אף מופלגת בקולתה.

עו"ד צמל כשני עמיתיה לא חסכה את שבט ביקורתה מפסק הדין, ביקורת שנעטפה ברטוריקה המניחה אחריות בדרגה מינימאלית של הנאשם לעבירות שבהן הורשע.

הסנגורית ציינה שבניגוד לשני הנאשמים האחרים שפעלו ממניעים של תועלת כספית, שולחה נעדר כל אינטרס כספי. הוא פעל מתוך רצון כן ותמים לסייע לחבר וותיק שלו וכמובן (לשיטתה) בלי שמץ של חשד ומחשבה שהוא מסייע למחבל בדרכו לפיגוע רצחני. היא הוסיפה שבניגוד לשני הנאשמים האחרים שולחה מעולם לא הוזהר, לא בידי גורמי שב"כ ולא בידי אחרים.

אמו של עבד אלרחמן, מופידה אבו מוך העידה על השתתפות בצער המשפחות ובאבלן וציינה כי פיגוע חבלני אינו מבחין בין יהודים לערבים ולכן התוצאה הקטלנית החמורה הייתה עלולה לפגוע גם בבני המשפחה העובדים בנתניה. מכל מקום את ילדיה גידלה תוך חינוך לעזרה לזולת. גם הנאשם בדברו האחרון תוך שהוא הביע את צערו "על מה שקרה שהגענו למצב כזה בכלל" הסביר שלא גדל על שנאה אלא על חינוך לעזרה ולרגע לא חשב שחבר שמוכר לו מזה שנים יבגוד בו וידחק אותו לנסיבות שבהם הוא מואשם בהריגת 5 אנשים.

התרתי למר ירון הורביץ אביה של נופר ז"ל לומר דברים לפני מתן גזר הדין. מר הורביץ תאר את דמותה של בתו ותאר את מסכת הייסורים שהוא ובני משפחתו חווים מאז הפיגוע הרצחני. הוא הציג נקודת מבט סובייקטיבית על אופיים וטיבם המשפטי והמוסרי של המעשים המיוחסים לנאשמים. מנקודת מבטו הם רוצחים שדינם מוות בתליה או למצער מאסרי עולם כמספר קורבנות הפיגוע.

בשוקלי את העונש הראוי סברתי שאין מקום לכך שאדרש לתשובות לטיעוני הסנגורים שכאמור בקשו לגרוע מן האחריות של שולחיהם עד אין כמעט. לפיכך נמנעתי מפירוט הטענות. מקובל עלי שבגדרה של עבירה מסוימת ניתן לקיים מדרג בענישה. רמת העונש עשויה להיות מושפעת מחומרתן של נסיבות הביצוע, חומרת התוצאות, קיומו שלו רקע עברייני קודם (במיוחד ביצוע חוזר ונשנה של אותה עבירה טיפוסית) ונסיבות אישיות.