גזר דין בתיק פ 40215/06

כתב האישום המקורי ייחס לנאשם יחד עם נאשם נוסף שהיה עובדו, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה ואיומים.

הנאשם הינו בעלים של חברה בשם "אבי מנופים" המספקת שירותי תובלה כבדה, הפעלת מנופים ובמות הרמה.  הנאשם השני היה עוזרו.

בבעלות החברה היו מנופים שחלקם מסוגלים להניף משאות במשקל 300 טון ו- 500 טון.

חברת "ריוול" עוסקת, אף היא, בנושא המנופים והיה שיתוף פעולה בין שתי החברות, אולם לאחר מספר שנים פורקה השותפות.

החל משנת 2003 פעלה חברת "ריוול" באופן עצמאי והרחיבה פעילותה גם למנופים כבדים.  היא רכשה מנוף המסוגל להניף 500 טון ובכך התאפשר לה להתחרות בחברת "אבי מנופים".

חברת "אינטל" הקימה מפעל חדש בקרית גת ופרסמה התמחרות בקשר לשירותי הנפה בפרוייקט . חברת "ריוול" מזה וחברת "אבי מנופים" מזה, השתתפו בהתמחרות.

לטענת כתב האישום המקורי, קשר הנאשם, יחד עם הנאשם הנוסף, קשר עם עטה בדיר להצית שני מנופים כבדים של חברת "ריוול", וכן,  לאיים על מנכ"ל החברה שלא ישתתף במכרז.

בכתב האישום המקורי נטען, כי הנאשם שלח את הנאשם הנוסף למגרש שבו היו המנופים של חברת "ריוול" והאחרון הגיע למגרש וביקש מעטה את מספר הטלפון שלו ולאחר מכן התקשר הנאשם הנוסף אל עטה וביקש ממנו להגיע למשרדי "אבי מנופים" כדי להפגש עם הנאשם.

עטה הגיע למשרדו של הנאשם ושם הציע לו האחרון, לשרוף את המנוף של 500 טון של חברת "ריוול" וכן לאיים על המנכ"ל של החברה, ובתמורה, הבטיח לשלם לו כסף.

על פי הקשר שנקשר, התקשר עטה למנכ"ל ואיים עליו שיפסיק לעבוד בחברה. לאחר מכן, התקשר הנאשם לעטה וביקש ממנו לבצע את ההצתה.

ביום 1.7.06, בשעת לילה מאוחרת, הצית עטה שני מנופים ונגרם להם נזק כבד. עקב זאת, הוגש נגד הנאשם כתב האישום, כפי שתואר קודם.

לאחר שמיעת עדים רבים, ובכללם, עטה, הסתבר, כי קיימות סתירות מהותיות בעדותו של עטה, כאשר כבר בחקירתו במשטרה מסר מספר גרסאות נוגדות וסותרות זו את זו.

בהמשך ההליך הסתבר, כי על פי פלטי טלפון שלא היו ברשות התביעה בזמן הגשת כתב האישום, עטה הוא זה שהתקשר ראשון אל הנאשם הנוסף ולא להיפך. כמו כן הסתבר, כי כבר חצי שנה לפני הצתת המנופים על ידי עטה,  כבר התקשר עטה עם הנאשם הנוסף כך שלא רק עובר לארוע נודע לו מספר הטלפון של השותף. כמו כן, מסר עטה גירסאות נוספות שעל פיהן, אין לנאשם קשר להצתה. הוא עצמו העיד בבית המשפט כי הצית את המנופים על דעת עצמו עקב כעסו על החברה שפיטרה אותו וקיצצה את שכרו, ללא קשר לנאשם. כמו כן הסתבר, כי מועד הגעת המנוף הכבד לארץ - שונה מזה שהתביעה סברה תחילה והיה בכך כדי להמעיט מעוצמת הקשר שנקשר, לפי הטענה.

עקב נסיבות אלה הגיעה התביעה למסקנה, כי יקשה עליה להוכיח את עובדות כתב האישום כאשר עטה הוא העד היחיד שעדותו נסתרה והתימוכין שהיו בתחילה לעדותו, הופרכו בראיות הסניגוריה.

לאור זאת, הוגש נגד הנאשם, במסגרת הסדר טיעון, כתב אישום מתוקן שעל פיו עטה התקשר לעוזרו של הנאשם כדי להפגש עמו. לאחר מכן הגיע עטה למשרדו של הנאשם ונושא הצתת המנופים עלה בשיחה אולם, למרות שהנאשם ידע כי עטה מתכוון להצית את המנופים, נמנע הנאשם מלדווח על כך למשטרה והותיר את עטה תחת הרושם שאם ישרוף את המנופים - יתוגמל כספית על ידו.

כפי שנאמר כבר קודם, ביום 1.7.06 הצית עטה את שני המנופים ונגרם נזק ראשוני, משוער, של 900,000 ש"ח למנוף של 300 טון ונזק של 1,200,000 ש"ח למנוף של 500 טון.

על פי כתב האישום המתוקן, סייע הנאשם במעשיו לעטה לפגוע, במזיד, במנופים של חברת "ריוול" בכך שלא דיווח למשטרה על כוונתו של עטה לשרוף את המנופים ובכך שהותיר את עטה ברושם שאם ישרוף את המנופים, יתוגמל על ידי הנאשם.

בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של סיוע להיזק בזדון, לפי ס' 452 יחד עם ס' 32 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, כמפורט בפרט הראשון של כתב האישום המתוקן.

הנאשם הודה גם, כי ביום 8.6.06 בשעה 20:00, התקשר מהטלפון הנייד שלו לביתו של מנכ"ל חברת "ריוול", שוחח עם רעייתו של המנכ"ל ואיים עליה, כי "הוצא חוזה" על בעלה וכי עליה לשמור על ילדיה שלא יסתובבו ברחובות, שכן, לא צפויים להם חיים. בגין זאת הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, בפרט האישום השני של כתב האישום המתוקן.