גזר דין בתיק פ 40181/06

מעשי הנאשם והרשעתו

ביום 30.3.06 בשעות הבוקר הגיע סוכן חברת הפצת סיגריות עם רכבו המסחרי לתל-אביב ויצא לחנות, כדי לקבל הזמנה.  כאשר שב לרכבו הגיעו הנאשם ושניים אחרים ודחפוהו אל תא המטען של הרכב, שם איימו עליו, כי יכו אותו, אם לא ישתף עמם פעולה. אגב כך, דרשו ממנו את מפתחות הרכב ואת קוד מערכת האבטחה והסוכן נעתר להם, בשל האיומים. בד בבד עם מסירתם, הוא לחץ על לחצן מצוקה המצוי על גופו, מבלי שהשלושה הבחינו בכך.

אחד מן השלושה עבר לקדמת הרכב, הניעו והחל לנסוע בו, בעוד האחרים נותרו עם הסוכן בתא המטען.

בעקבות הפעלת לחצן המצוקה, כבה הרכב לאחר דקות אחדות והשלושה הורו לסוכן לעבור אל קדמת הרכב, לנטרל את מערכת האבטחה ולהניעו. בעת שהסוכן יצא מן הרכב, הוא החל בצעקות ונהדף אל הכביש על ידי השלושה, שנמלטו מן המקום.

הנאשם הוא תושב אבו-דיס באיזור יו"ש, ושהה, אותה עת, בישראל בניגוד לחוק.

על פי אלה הואשם הנאשם בכתב אישום מתוקן בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בכניסה לישראל ושהייה בה בניגוד לחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו.

הנסיבות האישיות

הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעבור הנאשם, כבן 23 שנים, המתגורר באבו-דיס, ליד ירושלים. הוא מאורס לבחורה כבת 23, תושבת מזרח-ירושלים.  אביו של הנאשם בעל תואר ד"ר בהיסטוריה ומשמש כמרצה באוניברסיטת אבו-דיס. אמו מורה ויועצת באיזור מגוריה. הנאשם עצמו סטודנט ובעת מעצרו עמד לסיים את לימודיו במינהל עסקים באוניברסיטה. במקביל ללימודים עבד, באופן חלקי, במכבי-אש באבו דיס.

הנאשם לקח אחריות על מעשהו, הודה בדברים והביע חרטה על הסתבכותו.

הוא תיאר לחצים אישיים, משפחתיים וכלכליים קשים הקשורים בלימודיו ובעבודתו וכן באירוסיו ובתכניתו להנשא.

קצינת המבחן התרשמה ממצוקה רגשית והתייחסות ילדותית לכל הקשור ללחצים האישיים והמשפחתיים. היא הבינה, כי הנאשם חש בושה עמוקה בשל מעשיו והוא חושש לגורל הקשר עם ארוסתו, שבמשפחתה פגע, בעצם ביצוע מעשים אלה.

עד ביצוע מעשיו תפקד באורח תקין והעבירות נשוא הדיון חריגות ואינן מאפיינות את אורח חייו ותכניותיו.

קצינת המבחן סברה להמליץ על התערבות טיפולית והעמדה במבחן, אולם לא היה בידה לעשות כן מאחר והמדובר בצעיר שאינו תושב ישראל.

אבי הנאשם העיד בעבורו והבהיר, כי חינך את בנו וגידל אותו לטוב. הוא הופתע מאוד מהסתבכותו וביקש עליו רחמים, שכן זו מעידתו הראשונה והמשך שהייתו בכלא עלולה לעשותו עבריין.

טעוני הצדדים

באת-כח התביעה עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם ותיארה את התנהגות השלושה כלפי קורבן השוד. היא ביקשה, כי גם לעבירה של שהייה שלא כדין בישראל, יינתן ביטוי בענישה. הגם שהנאשם הודה במעשים והביע חרטה, עדיין זקוק הוא לטיפול, מה שלא יוכל לעשות באמצעות שירות המבחן.

התובעת הפנתה לפסיקה במקרים דומים ביותר לענייננו. בשני המקרים התערב בית המשפט העליון בענישה והחמיר בעונשים של 12 חודשי מאסר בפועל ו- 18 חודשים בפועל, והעמידם, בהתאמה,  על 3 שנים בפועל ו- 30 חודשים בפועל, בצירוף מאסר מותנה ופיצוי.

ב"כ הנאשם ציין, כי הנאשם הודה מייד בבית המשפט, הביע חרטה וחסך מזמנם היקר של העדים, של בית המשפט ושל התביעה. כתב האישום תוקן לקולא ואף את זאת צריך לקחת בחשבון. הוא שיתף פעולה עם גורמי החקירה והסגיר את שותפיו לעבירה ואף עמד להעיד כנגדם במשפטם.