גזר דין בתיק פ 40075/05

האישום וההרשעה

הנאשם הודה והורשע באישום שיוחס לו בכתב האישום המתוקן. על פי זה, ביום 14.3.05, לאחר חצות הליל, בתל אביב, הוא התנפל על עוברת אורח, אחז בתיק שהיה ברשותה ומשכו בחוזקה. כתוצאה מכך, נפלה האשה ארצה והנאשם הוסיף וגרר אותה, כשהיא אוחזת בתיקה, עד שנקרעו רצועותיו. אזי, גנב את התיק ונמלט. לאשה נגרמו פגיעות ובהן שטף דם בכתף ימין ושפשופים במרפק ובברך.

עוד מתברר, כי התיק הוחזר לאשה, משנלכד הנאשם, זמן לא רב לאחר מכן, עוד באותו יום.

הנאשם הורשע, על יסוד האמור לעיל, בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הנסיבות האישיות

על נסיבותיו האישיות של הנאשם, יליד 1987, שהיה מעט מעל גיל 18, בעת ביצוע העבירה, למדתי מתוך התסקיר שהזמנתי בעבורו.

מתברר, כי הנאשם, ערבי-מוסלמי, רווק, ספר במקצועו, התגורר בשכונת בית-חנינה במזרח ירושלים. הוא הפסיק את לימודיו, בניגוד לעצת הוריו, כאשר היה כבן 15 שנים, למד בתחום הספרות ופתח מספרה במזרח ירושלים, בה ראה הצלחה. בעקבות בניית גדר-ההפרדה, נותרה המספרה מעבר לגדר, מה שגרם לירידה תלולה בהכנסתו ולזניחת המספרה. בהמשך, התקשה למצוא מקום עבודה קבוע ולבסוף עקר לתל-אביב, שם גם ביצע את העבירה בה הורשע.

הנאשם הביע חרטה על מעשהו וסיפר לקצין המבחן, כי ביצע אותו בלא שיקול דעת מספיק, יחד עם חבר, בעת שהיה נתון תחת השפעת אלכוהול, שלא היה מורגל בשימוש בו.

בגין מעשהו נעצר ביום 14.3.05 ושוחרר למעצר בית מלא ביום 1.4.04, בו הוא מצוי עד היום.

קצין המבחן סיפר, כי על פי התרשמותו הנאשם רגיש ופגיע, שקט באופיו, בעל כוחות תפקוד בסיסיים חיוביים ונורמות התנהגות תקינות, בדרך כלל. הוא גדל במשפחה נורמטיבית ומגוננת ולא עורר בעיות התנהגות, עד למועד ביצוע העבירה.

תגובת משפחתו על מעשהו היתה מחמירה, מה שהביא, לדעת קצין המבחן, בנוסף להליך החקירתי והמשפטי, כולל תקופת מעצרו ממש, להפקת לקחים על ידו, ולהיותם של אלה גורם מוחשי ומרתיע.

בהתחשב בנסיבות האמורות ובשים לב לגילו הצעיר של הנאשם ולעברו הנקי, המליץ שירות המבחן לעונשו בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

אביו של הנאשם סיפר, במהלך הדיון, על זה שדאג, במהלך כל העת, לכך שלכל ילדיו יהא עתיד טוב וכי יחיו בצורה טובה, כדבריו, ולפי החוק. על כן עבד קשה בכל חייו. הוא ביקש לקחת בחשבון את זאת שפרנסתו הטובה של בנו נקטעה, כנזכר, והוא לא יכול היה להשאר במספרה שפתח, כולל הפסדים כספיים שספג.

הנאשם עצמו הודה, כי עשה טעות והבטיח, כי לא יעשה דבר שכזה אי-פעם.

טיעוני הצדדים

התובעת עמדה על חומרתה, היחסית, של העבירה שביצע הנאשם ועל הנזקים הנפשיים הצפויים לנפגעת, הרבה מעבר לחבלות הפיזיות שנגרמו לה. לטעמה, המלצת שירות המבחן איננה במקומה, מה עוד שהנאשם לא דייק במלוא העובדות, לדעתה, אותן פרש בפני קצין המבחן.

היא עתרה, בנסיבות המקרה, לחייב את הנאשם במאסר בפועל, במאסר מותנה ובפיצוי למתלוננת.

מנגד, עמד הסניגור על גילו הצעיר של הנאשם, על עברו הנקי ועל הודאתו המיידית. לדעתו, יש לקחת בחשבון גם את תקופת מעצרו של הנאשם, כולל מעצר הבית המלא שלו, שלימדה אותו את הלקח הנכון, כדי שלא להכניסו מאחרי סורג ובריח, ולקבל את המלצת שירות המבחן לענישתו, מה עוד ששותפו של הנאשם לביצוע העבירה, כלל, לא הועמד לדין. לחילופין הציע להסתפק במאסר בפועל, שיבוצע בעבודות שירות.

שיקולי הענישה