גזר דין בתיק פ 40066/07

הנאשם והמתלוננת מתגוררים בסמיכות מקום, ולמדו יחדיו בבי"ס יסודי בכתה מקבילה. שש או שבע שנים לפני הגשת כתב האישום נהג הנאשם באובססיביות כלפי המתלוננת בכך שהטריד אותה, הציק לה, נהג לדפוק על דלת דירתה ולברוח, ולשלוח את חבריו שיעשו כן, וכאשר יצאה מביתה נהג לעקוב אחריה ולהתקשר לטלפון בדירתה כדי לחפש אחריה.

באחד מערבי החופש הגדול בקיץ 2005 או 2006 פגש הנאשם את המתלוננת בשכונתם וביקש ממנה לעלות עימו לביתו. כאשר נכנסה לדירה, נעל הנאשם את דלת חדרו, וסירב לאפשר למתלוננת לצאת לביתה, והיא נאלצה לשהות עימו את כל הלילה ורק לפנות בוקר איפשר לה לצאת.

בסוף שנת 2005 איים הנאשם על אחותה התאומה של המתלוננת ואמר לה כי בפעם הבאה שלא תענה לטלפון הוא "יזיין לה את הצורה". כמו כן בסוף שנת 2005 הגיע הנאשם לבנין מגורי המתלוננת, קרא לה במכשיר האנטרקום וכאשר לא ענתה התפרע והשתולל, שבר את מכשיר האנטרקום ואת חלון הכניסה לבנין. כמו כן איים על אחותה של המתלוננת כי היא תשלם על כך שהיא קיללה אותו.

ב- 26.2.07 בסמוך לחצות בילה הנאשם עם בן דודו בסמוך לביתו הנמצא בקרבת ביתה של המתלוננת, היא עצמה היתה בביתה,  וידיד שלה המתין לה עם רכבו ליד הבית.

הנאשם נטל סכין מטבח באורך 23 ס"מ וחתך 4 צמיגים ברכבו של אבי המתלוננת שחנה בקרבת מקום.

לאחר מכן, הגיע עם הסכין למקום בו המתין הידיד וכאשר ירדה המתלוננת מביתה ונכנסה לרכב הידיד, התנפל עליה הנאשם, אחז בחזקה בשיער ראשה, ודקר אותה עם הסכין מספר דקירות בראש, בשוק הימני, בירך השמאלית וביד ימין, כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלוננת חתכים בקרקפת , חתך בכף יד ימין, חתך בחלק הפנימי של ירך שמאל ושני פצעי דקירה בחלק הפנימי של שוק ימין.

המתלוננת הובהלה לבי"ח, במצב של הלם תת נפחי כתוצאה מהדימום הרב שנבע מהפגיעה בכלי הדם בשוק ימין, ונזקקה לניתוח דחוף ואושפזה בבי"ח למשך 10 ימים.

בגין ארועים אלה הורשע הנאשם על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, 2 עבירות של היזק בזדון ו- 2 עבירות של איומים.

כתב האישום המתוקן הוגש בעקבות הסדר טיעון על פיו  תעתור התביעה לגזור על הנאשם 4.5 שנות מאסר בפועל וההגנה תטען כרצונה, הוסכם כי יוטל על הנאשם מאסר ע"ת והוא יחוייב בתשלום פיצוי בסך 20,000 ש"ח למתלוננת ב- 10 תשלומים החל בתום שנה מיום גזה"ד.

מאחר שהנאשם הוא בן 19 שנים, נתבקש תסקיר שרות מבחן.

התסקיר סקר את נסיבות חייו של הנאשם, שהוא הבן הרביעי במשפחתו, בהיותו בן 8 נפטרה אימו ממחלת הסרטן והאב נותר לטפל בילדים הצעירים.  האב עצמו השתחרר מריצוי מאסר ואינו עובד, הבנות הגדולות נשואות ואינן מתגוררות בבית, והאחות הצעירה מהנאשם מתגוררת בבית סבא וסבתא.

האב הזניח את הטיפול בילדים, ריצה עונש מאסר ומקיים קשר זוגי חדש, והנאשם עצמו למעשה גדל ללא יד מכוונת בבית.

הנאשם סירב להשתלב במסגרת חוץ ביתית ועל כן נשאר כשהוא לבדו בביתו.

שירות המבחן מציין כי הנאשם הביע רגשות של דחיה ונטישה מצד המתלוננת שלתפיסתו היתה עימו בקשר כאשר בפועל היא עצמה לא ראתה עצמה קשורה לנאשם.

הנאשם משליך על המתלוננת את עולמו הריגשי ואינו מסוגל לראות בה אדם הנפרד ממנו, כבעל רצונות משלה, שירות המבחן התרשם מקווים אובסיסיביים ותוקפניים, שהנאשם אינו מודע להם  שכן הוא רואה בהתנהגותו האלימה כחיזור ויצירת קשר.  למרות שהנאשם מתחרט על מעשיו, הוא אינו מבין את חומרתם, אינו מבין לעומק את המניעים הרגשיים העומדים בבסיס מעשיו ואינו רואה במתלוננת קורבן למעשיו.

המתלוננת זומנה לשרות המבחן אך לא הגיעה, וההתרשמות היא כי נמנעה מלבוא עקב חשש ופחד.

כמו כן, נוצר קשר עם עובדת קידום נוער ועולים פרטים של נערה צעירה החוששת לחייה, ומתמודדת עם סימפטומים פוסטטראומטיים נוכח הארוע. קיימת פגיעה בתפקודה הריגשי והיא מתקשה לשתף פעולה עם הגורמים המטפלים בה.

התרשמות שרות המבחן היא כי לאור קווי האישיות האובססיביים כאשר הרקע הוא קשיים רגשיים ומציאות משפחתית מורכבת, ראה הנאשם במתלוננת אובייקט להשלכה ולפנטזיות, ובהיותו חסר כלים להתמודד עם חוויה של אובדן ודחיה, פעל באופן אלים ופגע במתלוננת.

במצב דברים זה לא ניתנה כל המלצה בענין הנאשם.