גזר דין בתיק פ 3869/05

הנאשם הועמד לדין בגין שני אישומים שונים שעניינם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף, עבירות לפי סעיפים 415 סיפא + 418 + 420 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977  שנעברו במהלך השנים 2000- 2001.

בישיבת בית המשפט מיום 6.6.06 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן.

ב"כ הנאשם עתר להפנות את הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בו תבחן שאלת אי הרשעתו בדין.

ביום 8.1.07, הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום על פי הודאתו, לאחר שקבעתי כי לאור חומרת המעשים נשוא כתב האישום, לא מתקיימים הקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה לצורך אי הרשעה.

במסגרת טיעוניה לעונש, ציינה ב"כ המאשימה את חומרת העבירות, ריבוין, התחכום והמניפולטיביות בהם ניכרו מעשי הנאשם אשר התחזה לרופא על מנת לקבל במרמה טובות הנאה וסכומי כסף גדולים, תוך שהינו מזייף ועושה שימוש במסמכים מזויפים של בתי חולים וגורמים ממסדיים שונים.

ב"כ המאשימה גרסה כי הנאשם השיב את הכספים שלקח במרמה מהנאשם על פי הסכם עם המתלונן, וזאת בתמורה לביטול התלונה במשטרה.

עוד טענה כי על אף עברו הנקי של הנאשם אין לראות במעשים מעידה חד פעמית, לאור העובדה כי מדובר בשני מתלוננים ובעבירות שנמשכו זמן רב.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו והפנתה למסקנות התסקיר.

כן הגישה פסיקה לעניין רמת הענישה המקובלת ועתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם חזר על טיעוניו כפי שעלו על ידו לענין אי הרשעת הנאשם תוך שהינו מדגיש כי עצם ההרשעה מהווה עונש מכביד עבור הנאשם.

לדבריו, עקב הרשעת הנאשם בדין תגורש רעייתו שהינה תושבת זרה ובתם המשותפת של בני הזוג מהארץ, כאשר הליכי התאזרחותן לא צלחו בשל האישומים נשוא תיק זה.

עוד טען כי הרשעת הנאשם פוגעת באפשרויות התעסוקה שלו שכן הינה מונעת ממנו להבחן בבחינות ההסמכה הממשלתיות לצורך קבלת רשיון לעסוק ברפואה בארץ.

ב"כ הנאשם ציין את עברו הנקי של הנאשם, את העובדה כי הנאשם החזיר את הכספים למתלוננים, את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד הגשת כתב האישום ביום 22.11.05, את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, כבר בחקירתו במשטרה ואת המצוקה הכלכלית והנפשית בה היה שרוי כאשר חזר לארץ עם סיום לימודיו בחו"ל שהיוותה הרקע למעשי העבירה.

לאור נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, עתר ב"כ הנאשם להקל בעונש והגיש פסיקה לתימוכין בעמדתו.

אין חולק כי העבירות שביצע הנאשם חמורות ביותר וככלל הינן מחייבות הטלת עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת. 

הנאשם ביצע באופן מתוחכם, במשך תקופה ארוכה, עבירות מרמה וזיוף, תוך ניצול האמון שניתן בו  ע"י המתלוננים בהאמינם שהנאשם הוא רופא, וזאת על מנת להוציא מהם כספים ושירותים במרמה.

עם זאת, הנני סבורה כי מכלול הנסיבות בתיק זה אכן מצביע על היותן מיוחדות, כאלה המצדיקות חריגה מרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון אלה שבענייננו אף כי חומרת העבירות בהם הורשע מחייבת קביעה כי לא ניתן להסתפק בענייננו בעונש שלא יכלול רכיב של מאסר בפועל.

מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה כי מעשים אלה התבצעו על רקע מצוקה כלכלית ונפשית בה היה שרוי הנאשם, בשל כשלונו בבחינות ההסמכה לצורך קבלת רשיון לעסוק ברפואה בשובו לארץ לאחר סיום לימודי רפואה בחו"ל.

על אף כי לא הוצגו בפני נתונים אובייקטיבים על הקשיים שהערים משרד הפנים על הליך התאזרחות רעיית הנאשם ובתו ואפשרות גירושן מהארץ עקב ההרשעה, אין ספק כי לעצם הרשעת הנאשם השלכות מרחיקות לכת על חיי המשפחה, בין אם בכל הנוגע לשגרת חיי המשפחה בארץ ובין אם מדובר באחדות ושלמות המשפחה.