גזר דין בתיק פ 3191/04

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

הסדר הטיעון לא כלל מסגרת עונשית כלשהי, אלא, את תיקון כתב האישום ושינוי הוראת החיקוק אשר יוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 20.08.04 פגש הנאשם בכפר ערבה שני קטינים (להלן: "וסים ושאקר") ומכר להם מכשיר טלפון סלולרי תמורת 200 דולר, ומכשיר טלפון סלולרי ישן.

ביום 21.08.04, פגש הנאשם פעם נוספת בקטינים, הבחין כי ברשותם מכשיר טלפון סלולרי אותו קנו מאדם אחר, הטיח בפניהם כי המכשיר גנוב ודרש כי יתלוו אליו לחנות בסכנין ממנה נגנב, כביכול, המכשיר שברשותם.

בשעות הערב של אותו יום, התקשר הנאשם לשאקר, איים כי יתלונן במשטרה ודרש 200 דולר. "כתוצאה מאיום הנאשם ועכב פחדם הרב מסרו המתלוננים לנאשם את הסכום הנ"ל על פי דרישתו".

אם לא די בכל האמור לעיל, בערב שלמחרת, התקשר הנאשם לשאקר, טען כי הדולרים שנמסרו לו מזוייפים, וכי יתלונן במשטרה אם לא ישלמו לו 300 דולר נוספים. גם הפעם, קיבל לידיו את הסכום הנ"ל, על פי דרישתו.

ביום 23.08.04, התקשר הנאשם לואסים ואיים כי אם לא ישולמו לו 300 דולר נוספים יתלונן במשטרה. גם הפעם, מסרו המתלוננים לנאשם את הסכום הנ"ל, על פי דרישתו.

סה"כ קיבל הנאשם מהמתלוננים כ- 800 דולר.

בגין המסכת העובדתית כמצויין לעיל, הורשע הנאשם, על פי הודאתו,  בעבירה בניגוד לסעיף 404 לחוק העונשין התשל"ז 1977, קרי, דרישת נכס באיומים.

לאחר הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן, ביקשתי את שירות המבחן להכין תסקיר בעניינו.

קצין המבחן למבוגרים, מר נאג'ר סאלמה סקר בתסקירו את הרקע האישי והמשפחתי  של הנאשם.

בתסקירו, ציין קצין המבחן כי הנאשם הודה בפניו וקיבל אחריות למעורבותו בעבירה שיוחסה לו, אך יחד עם זאת, התקשה להצביע על מניעים שדחפו אותו להתנהגותו, לדבריו, הסתפק בלתאר את התנהגותו כ "מעשה שטותי". בסיום התסקיר, נתבקשתי לדחות את הדיון בעניינו של הנאשם לצורך קבלת תסקיר משלים.

בתסקיר משלים, ציין קצין המבחן כי הנאשם ראה במעשיו "ביטוי לריקנות בה חי כתוצאה מאי השתלבותו במעגל התעסוקתי".

באשר להתרשמותו מהנאשם, ציין קצין המבחן כי "אישיותו טרם התגבשה ועדיין לא גיבש לעצמו דרך ברורה לעתיד. חייו עד כה מאופיינים בחוסר יציבות ובקושי להסתגל למסגרות עם גבולות וחוקים ברורים".

בסיום תסקירו, נמנע קצין המבחן מלבוא בהמלצה אודות הנאשם, זאת, מאחר ולדעתו "אינו מספיק מחובר למשמעות מעשיו".

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש טענה בחומרה רבה, לדבריה, המדובר בסחיטה באיומים של "סכומי כסף ניכרים וגבוהים" אשר נמשכה בפרק זמן ובמספר הזדמנויות וציינה כי "ראוי להטיל עליו עונש שירתיע אותו ועבריינים בכוח מלעבור עבירות דומות להשגת כספים בדרכים פסולות כפי שנעשה בנדוננו".

על כן, ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם לעומת זאת, הפנה לתיקון כתב האישום ושינוי הוראת החיקוק בה הודה והורשע הנאשם, כאשר, לדבריו, מלכתחילה מן הראוי היה להגיש את כתב האישום לבית משפט השלום ולא המחוזי.

הסניגור עו"ד נשר, טען כי מעשה הנאשם החל תחילה כמעשה "קונדס", ורק לאחר מכן, פנה הנאשם ל "כיוונים אחרים לא חוקיים", כהגדרתו.