גזר דין בתיק פ 3093/04

1.       מבוא

          א.      המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום המכיל שני אישומים נפרדים. הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן:

שלושת הנאשמים גם יחד הורשעו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי הסעיפים  329(א)(2) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן  - "החוק");

הנאשם מס' 1 הורשע בעבירות בנשק לפי הסעיפים 144(א)(רישא+סיפא) + 144(ב) (רישא+סיפא) לחוק;

          והנאשם מס' 2 הורשע בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

ב.       העובדות שהוכחו, כמפורט בהכרעת הדין, הן כי ביום 5.6.2004 בשעת צהריים, ליד מכללת אלפא שבאום אל פחם נכנס המתלונן לרכבו מסוג טנדר איסוזו. עוד בטרם הספיק להניע את הרכב הגיע למקום נאשם מס' 2 כשבידו מקל גדול, נעמד ליד הדלת הימנית הקדמית של הרכב והורה למתלונן לפתוח את הדלת. משסירב המתלונן לעשות כן, החל הנאשם 2 להכות בשמשה הקדמית של הרכב בעזרת המקל שבידו וסדק אותה. כן היכה הנאשם 2 בחלון הדלת הימנית קדמית וניפץ גם אותו, הכניס את המקל פנימה לתוך הרכב והחל להכות באמצעותו את המתלונן על ראשו וידיו.

          בשלב זה הגיעו הנאשמים 1 ו- 3 למקום כשבידיהם מקלות גדולים. נאשם 3 נעמד ליד נאשם 2 ובאמצעות המקל שבידו היכה גם הוא, יחד עם האחרון, את המתלונן ונאשם 1 נעמד ליד הדלת השמאלית אחורית וניפץ את חלון הדלת באמצעות מקל. נאשם 1 הכניס את המקל לתוך הרכב והיכה את המתלונן עם מקל על ראשו.

          משהתחיל המתלונן לצעוק, הוציא הנאשם  1 מתוך בגדיו אקדח עם מחסנית בתוכו, פתח את דלת הנהג והצמיד את האקדח אל המתלונן ולחץ פעמיים על ההדק. אך למרבה המזל נשמטה המחסנית מתוך האקדח ונפלה לכביש טרם פליטת הכדורים החוצה.

          בעקבות כך ניגש הנאשם 2 לרכב מסוג טויטה השייך לנאשמים ושעמד בקרבת מקום, הוציא מתוכו רובה הנראה כמו רובה M-16 והחל להתקרב אל המתלונן שישב ברכבו אך אנשים שהיו במקום מנעו זאת ממנו והרחיקוהו. 

          בשלב זה עלו הנאשמים 1 ו- 2 לרכב הטויוטה ועזבו את המקום ונאשם 3, שלקח מנאשם 2 את הרובה, עלה לרכב רנו אקספרס השייך אף הוא לנאשמים, וגם הוא עזב את המקום. 

          המתלונן נלקח לבית החולים העמק שם אובחנו שיפשופים ודימומים בידיו, נפיחות חזקה ורגישות בידו השמאלית, במרפק יד שמאל, באמת יד ימין ובשכם הימנית. המתלונן טופל בכל אלה.

ג.       הנאשם מס' 2 הורשע בעבירה שיוחסה לו בפרט האישום השני, היינו, עבירת איומים.

          מן החומר שהוכח בפני עלה כי ביום 2.6.04 בשעה 21.00 או בסמוך לכך הגיע המתלונן יחד עם אחיו טאאי לנקודת המשטרה באום אל פחם לשם הגשת תלונה בגין  תקיפה נגד מאהר נאסר נאג'י אגברייה, שהוא אחיהם של הנאשמים.

          בעת שטאאי המתין בנקודת המשטרה הגיע למקום הנאשם מס' 2, קילל אותו ואיים עליו באמרו לו שהלילה ימצא עצמו, הוא וילדיו, מתחת לאדמה ורכבו וביתו ישרפו.

ד.       עתה הגיעה שעת גזר הדין.

2.       טענות המאשימה לעונש

          א.      באת כוח המאשימה, עו"ד גב' יולנדה טולדנו, טענה כי לנאשם מס' 1 הרשעה קודמת בגין עבירת אלימות  וכי ליתר הנאשמים אין הרשעות קודמות.

ב.       באת כוח המאשימה טענה כי בין הנאשמים לבין המתלונן היה קיים סכסוך שהיה באותה עת בהליך משפטי. הנאשמים בחרו לפתור את הסכסוך  בדרך של אלימות כאמור לעיל. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נזקק המתלונן לטיפול רפואי. לטענתה, "מדובר במעשים חמורים ביותר. שלושה גברים החוברים יחד כדי לפגוע באדם שנמצא בתוך רכבו זהו מצב המונע התנגדות להגנה עצמית. כאן נעשה שימוש במקלות, בנשק (...) נעשה כאן נסיון לירות במתלונן (...)" .

ג.       ב"כ המאשימה טענה כי אמנם נחתם בין הצדדים המסוכסכים הסכם סולחה ואמנם עפ"י הראיות שבאו בפני בית המשפט המתלונן חתם על הסכם הסולחה אף מבלי לקרוא את האמור בו וזאת מכיוון שלא רצה לפגוע באחותו.