גזר דין בתיק פ 3066/07

בנוגע לנאשם 1

1.     הנאשם מס' 1 הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות.

מכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה הנאשם, עולה כי ביום 23.4.07, בסמוך לשעה 23:00, הגיע הנאשם, ביחד עם שני הנאשמים האחרים, לטיילת בארמון הנציב שם שהו באותה עת שלושת המתלוננים. בידי אחד הנאשמים היתה סכין שלופה. הנאשמים פנו אל המתלוננים ודרשו כי יוציאו מכיסיהם את כל תכולתם כאשר אחד הנאשמים איים כי אם לא ייעשה כן, עלול מי מהמתלוננים להידקר בסכין. בהמשך, דחף הנאשם את אחד המתלוננים אשר ניסה להתנגד, ואף תלש מצווארו שרשרת זהב, נאשם אחר משך מידי אחת מהמתלוננים את תיקה.

 בין הצדדים הוסכם כי הנאשם לא אחז בסכין והנאשם אף יטען כי לא ידע על קיומה של הסכין ולא ראה אותה במהלך האירוע, והמאשימה לא תביא ראיות לסתור טענה זו. ולפיכך, כך הוסכם, זו תהא נקודת המוצא בעת גזירת הדין.

2.     הצדדים לא הגיעו להסדר בנוגע לעונשו של הנאשם.

3.   הנאשם הנו כבן 20. בשנת 2005 נקבע כי הנאשם עבר עבירה על אחזקת סכין.

4.     בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן. התסקיר מפרט את המסגרת המשפחתית בה גדל הנאשם. הנאשם נשר מלימודים בבית ספר לאחר שמונה שנות לימוד ובמשך תקופה מסויימת (גילאים 16-18) שהה בהוסטל. שהותו בהוסטל הייתה חיובית. את ביצוע העבירה הסביר הנאשם בשתיית אלכוהול ובהיסחפות אחר חברים, והוא לא קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירה. עוד ציין שירות המבחן כי הנאשם מודע למחיר אותו נאלץ לשלם בגין מעשיו וכי לתקופת מעצרו השפעה מרתיעה לגביו. יחד עם זאת, לאור אי קבלת האחריות והקושי של הנאשם להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, שירות המבחן מסופק אם יעמדו לנאשם כוחותיו להימנע מהתנהגות דומה בעתיד, ועל כן נמנע שירות המבחן ממתן המלצה.

5.     ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, התייחס לחומרה שבמעשה, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בביצועו במסגרת חבורה. ב"כ המאשימה ביקש לגזור מעונשם של יתר המעורבים, ובעיקר מהעונש שהוטל על הנאשם 3, בנוגע עם העונש שיוטל על הנאשם (נאשם 3 הורשע בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות ובעבירה של תקיפה לשם גניבה ונדון, בין היתר, ל-21 חודשי מאסר בפועל ולפיצוי בסך 2,500 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים נשוא האישום השלישי. בנוגע עם נאשם 3, התנהלו בעבר שני הליכים שהסתיימו באי הרשעה). עוד הפנה ב"כ המאשימה לכך שעל הענישה לשקף מסר שירתיע אחרים מלנקוט במעשים דומים שביצועם פשוט יחסית, וכמובן שירתיע את הנאשם מלחזור לסורו. מנגד, טענה הסנגורית כי מדובר באירוע מינורי יחסית שכן איש לא נפגע ונגנב פריט בעל שווי פעוט. עוד נטען, בין היתר, כי שני הנאשמים האחרים הורשעו בעבירות נוספות, וכן שהנאשם הסביר לשירות המבחן את הגורמים שהביאו אותו לביצוע המעשה, עובדה המעידה על הפנמה. עוד הפנתה הסנגורית למצב הסוציואקונומי של משפחת הנאשם, ולכך שהמעצר הממושך הרתיע את הנאשם. לפיכך, כך נטען (תוך הפנייה למקרים אחרים), ניתן להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

  6.          העבירה אותה עבר הנאשם, במסגרת העובדות המוסכמות, הנה עבירה חמורה ונסיבותיה קשות. מדובר באירוע אשר בוצע בחבורה עם אחרים כנגד עוברי אורח תמימים, ובסוג מעשים אשר יש לעקרם מן השורש וחובה להרתיע, הן את הנאשם והן אחרים, מלבצע דוגמתם. הנאשם נטל חלק אקטיבי באירוע מקומם, והאינטרס הציבורי, בנסיבות אלו, גובר, בעיקרו, על שיקולים אישיים הקשורים בנאשם. לפיכך, ותוך שנתתי דעתי לגילו הצעיר של הנאשם ולהודאתו, אני גוזר על הנאשם כלהלן:

א.        עונש מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים. תקופת מאסרו תחל מיום מעצרו 8.5.07.

ב.      מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מסוג פשע.

ג.      קנס כספי בסך 1,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד ליום 30.4.08.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתנה היום יח' בטבת, תשס"ח (27 בדצמבר 2007) במעמד ב"כ המאשימה, באת כוחו והנאשם

קלדנית: רחל אמויאל