גזר דין בתיק פ 3052/06

הנאשמת, חנה מנובלה, הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן ובעובדות התיק המצורף .

כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמת 15 אישומים  של התפרצות למקום מגורים, לחלק מאישומים אלה צורפו עבירות גניבה - 13 במספר - עבירות עושק - 13 במספר - הונאה בכרטיס חיוב - 2 אישומים, עבירת איומים, עבירה של ניסיון הונאה בכרטיס חיוב, ניסיון גניבה וניסיון עושק.

לא אתייחס בגזר הדין לתיק שצורף שעניינו עבירה של הסגת גבול, משום שלדעת הכל מדובר בתיק זניח יחסית לפרשה החמורה שנגלתה בפניי .

כרקע לאישומים יש לציין כי הנאשמת פרצה בתחבולה לדירות קשישות גנבה ועשקה אותן תוך שהיא מציגה עצמה כעובדת סוציאלית מהביטוח הלאומי, התעניינה במצב בריאותן, סיירה בדירתן ואגב כך ביקשה להציג בפניה רכוש יקר ערך לצורך ביטוחו מפני בני עוולה העלולים לגנוב אותו. בשעת כושר, גנבה הנאשמת את הרכוש ועזבה את הדירה.

התביעה מייחסת לפרשה זו חומרה רבה הן בשל גילן של הקורבנות, הן בשל עברה של הנאשמת  והן בשל מיהות העבירות.

הצעירה שבקורבנות העבירה הינה בת 81 והמבוגרת הינה בת 101 שנים.

לנאשמת עבר פלילי מכביד. היא יוצאת ונכנסת לבתי הסוהר מזה שנים רבות ומדובר בעבירות המצויות ברף התחתון של ההתנהגות האנושית.

הסניגור המלומד, התייחס בהרחבה לנסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת, להודאתה ולחרטתה כפי שבאו לידי ביטוי בדבריה במשטרה ולעובדה כי במשך שלוש שנים תמימות מתום ריצוי מאסרה האחרון, לא ביצעה הנאשמת עבירות כלשהן עד אשר כשל כוחה ובשל מצוקה כלכלית קשה  חזרה לסורה.

כנגד הנאשמת מאסר על תנאי בן 18 חודשים חב הפעלה אשר הוטל עליה בת"פ 7564/98 בימ"ש השלום בתל-אביב.

לא בכדי פתחתי הדיון לעונש בתיק זה. הנאשמת  הורשעה בביצוע עבירות דומות. בגזר הדין כתבה חברתי כבוד השופטת כוחן כדלקמן: "אינני מתרשמת מהבעת החרטה של הנאשמת, שכן זוהי שיטתה. אחרי כל ביצוע עבירה באה החרטה מה שלא מפריע לה לחזור ולבצע עבירה בדמותה של העבירה הקודמת. אין לי ספק, כי אילו הנאשמת היתה משתחררת היום, היא לא היתה נרתעת מלבצע עבירות נוספות. מדובר בעבריינית המסכנת את שלום הציבור ובטחונו ומקומה מאחורי סורג ובריח. ככל שהתקופה תהיה ארוכה יותר, כן ייטב. מגיע לציבור לנוח מעט מרוחה הרעה של הנאשמת". הדברים נכתבו ביום 03.04.00 בבחינת נבואה מצמררת המגשימה את עצמה.

הנה כי כן, לא ארכו הימים והנאשמת חזרה לדפוס התנהגות עברייני, דפוס דומה לזה בו פעלה בעבר, כפי שצפתה בדיוק נמרץ חברתי כבוד השופטת כוחן, כל זאת תוך הסבת  כאב ועוגמת נפש לקשישות חסרות ישע. שיטת הפעולה - כבעבר - מלמדת כי הנאשמת פעלה באופן מחושב וקר רוח.

לא התמכרות לסם עמדה ביסוד הסתבכותה הנוכחית אלא תאוות בצע לשמה.

בנסיבות הללו, ראוי כי הנאשמת שפגיעתה רעה, תורחק מהחברה לתקופה ארוכה ככל האפשר. ראה לעניין זה ע"פ 442/91 אילנה אסיס נ' מדינת ישראל תק-על 91 (2) 2425 שם נקבע מפי כבוד השופט גולדברג כי: "ההגנה על קשישים חסרי ישע חייבת להיות מרכז הכובד בשקילת העונש"

עברה הפלילי של הנאשמת מכביד ביותר. עונשי המאסר שהוטלו עליה בעבר  ברף גרפי עולה לא הועילו. היא לא למדה דבר ולא הפנימה דבר לדאבון הלב.

גזר - דין

הנאשמת, חנה מנובלה, הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן ובעובדות התיק המצורף .

כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמת 15 אישומים  של התפרצות למקום מגורים, לחלק מאישומים אלה צורפו עבירות גניבה - 13 במספר - עבירות עושק - 13 במספר - הונאה בכרטיס חיוב - 2 אישומים, עבירת איומים, עבירה של ניסיון הונאה בכרטיס חיוב, ניסיון גניבה וניסיון עושק.

לא אתייחס בגזר הדין לתיק שצורף שעניינו עבירה של הסגת גבול, משום שלדעת הכל מדובר בתיק זניח יחסית לפרשה החמורה שנגלתה בפניי .

כרקע לאישומים יש לציין כי הנאשמת פרצה בתחבולה לדירות קשישות גנבה ועשקה אותן תוך שהיא מציגה עצמה כעובדת סוציאלית מהביטוח הלאומי, התעניינה במצב בריאותן, סיירה בדירתן ואגב כך ביקשה להציג בפניה רכוש יקר ערך לצורך ביטוחו מפני בני עוולה העלולים לגנוב אותו. בשעת כושר, גנבה הנאשמת את הרכוש ועזבה את הדירה.