גזר דין בתיק פ 293/03

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות:

א.         רצח ( סעיפים 300(א)(2) + 301, 300(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן: "החוק) ;

ב.         ניסיון לרצח (סעיף 305 לחוק) ;

ג.          חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 448(א) לחוק) ;

ד.         הצתה - שתי עבירות (סעיף 448(א) לחוק) ;

ה.         הפרת הוראה חוקית  (סעיף 287 לחוק).

2.         סיפור הדברים פורט בכתב האישום ובהכרעת הדין:

            הנאשם התגורר במבנה מגורים ברח' הטכניון 46 בנשר. בבנין צמוד, בדירה שבקומה התחתונה  התגוררו דוד גרובנר (להלן: "המנוח") וחברתו לחיים אירנה שקוט.

            במועד הרלבנטי היה תלוי ועומד נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. קורבן העבירה, כנטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, היה המנוח. משפטו של הנאשם היה קבוע לשמיעת ראיות החל מיום 26.10.03. כן יצויין, שהנאשם היה נתון במעצר בית חלקי, המאפשר לו יציאה מדירתו רק בין השעות 7:00 - 21:00.

            בלילה שבין 22.6.03 לבין 23.6.03, סמוך לשעת חצות, הצית הנאשם כוננית ספרים שהיתה צמודה לדלת דירת המנוח וכן לוח חשמל שבסמוך לדלת, אשר ניזוקו כתוצאה מהצתה זו (להלן: "ההצתה הראשונה").

            זמן מה אחר כך, בסביבות השעה 4:30, הצית הנאשם את דירת המנוח, באופן שהוא שפך בנזין אל תוך ארובת איוורור המובילה לדירת המנוח והדליקו (להלן: "ההצתה השניה"), בכוונה לגרום למותם של המנוח ואירנה.

            כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרם מותו של המנוח משילוב של הרעלת חד תחמוצת הפחמן וכוויות. אירנה שקוט הובאה לבית החולים במצב קשה, כשהיא סובלת מכוויות בגפיים, בגב ובפנים וכן משאיפת עשן.

3.         הנאשם כבן 47, גרוש. לחובתו מספר לא מבוטל של הרשעות קודמות בעבירות אלימות ומרמה. מזה תקופה ארוכה סובל הנאשם ממחלת כליות קשה (אי ספיקה סופנית) ומטופל בדיאליזה כמה פעמים ביום.

4.         באת כח המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר עולם, כמתחייב מהרשעתו בעבירת רצח וכן, לגזור עליו עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת שירוצה במצטבר - ולו  באופן חלקי - בעקבות הרשעתו בעבירות הנוספות. גם נתבקשנו לחייב את הנאשם לפצות את אירנה שקוט "בסכום גבוה", בגין נזקי הגוף הקשים שנגרמו לה ובשל אבדן כל הרכוש שהיה בדירה ועלה באש.

            בהפנותה להוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982, לפיו אין להעניש אדם "יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה", נטען בפנינו שלענין הביטוי "מעשה אחד" נקבעו בפסיקה מבחנים שונים, שלאורם נדרש בית המשפט להכריע מה דינו של מעשה פיזי אחד שגרם לריבוי קורבנות וכן לתת דעתו לשיקולים המצדיקים להטיל על נאשם עונשי מאסר מצטברים.

            בנדוננו, כך נטען, יש ליישם את המבחן "המהותי-מוסרי", המבטא את האינטרס של קורבן העבירה. כן הודגש, בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון, שבעבירות רצח, הריגה או פגיעה חמורה בגופו של אדם, פירוש המושג "אותו מעשה" ייסוב בראש וראשונה בהקשרו של הנפגע.

            בזיקה למעשיו של הנאשם, עמדה באת כח המאשימה על כך שמדובר ב"אכזריות מיוחדת במינה" ובמעשה שנעשה "באופן מתוכנן ובקור רוח מקפיא". בין היתר, גם נטען שהנאשם ביצע את העבירות בהן הורשע, תוך הפרת תנאי שחרורו בערובה.

5.         הסניגור הודיענו על הנחייה שקיבל מהנאשם "שלא לטעון לעונש" וזאת, לנוכח עמדתו ביחס למימצאי הכרעת הדין ולאור כוונתו להגיש ערעור לבית המשפט העליון.

            רק לאחר שהבהרנו לסניגור, כי תשובה לטענות שהועלו בפנינו על ידי ב"כ המאשימה, אין בה כדי לפגוע, באופן כלשהו, בכל טענה אפשרית שתועלה במסגרת ערעור שיוגש על הכרעת הדין, נתבקשנו "מבלי לפרט", שכל עונש נוסף ככל שיוטל על הנאשם, ירוצה בחופף לעונש שיושת עליו בגין הרשעתו בעבירת הרצח.