גזר דין בתיק פ 2927/04

א. רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשתי עבירות סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא ל חוק העונשין, תשל"ז-1977 והפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק הנ"ל. נסיבות העבירה, כפי שפורטו בגוף כתב האישום, הינן כי חרף צו הגנה זמני שהוצא כנגד הנאשם בבית המשפט לענייני משפחה, שלא להתקרב לדירת אביו וכן להימנע מהטרדת אביו במשך 3 חודשים, הפר הנאשם את הצו.

במסגרת ההפרה, סחט הנאשם את אביו ואיים לשרוף את ביתו ולהרוס אותו, באם לא יאפשר לו להיכנס לביתו. קודם להוצאת הצו האמור לעיל, סחט הנאשם את אביו, ואיים כי ישרוף ויהרוס את ביתו , באם לא ייתן לו כסף.

יצויין כי הודייתו של הנאשם באה, רק לאחר שמיעת חלקם הארי של ההוכחות בתיק, לרבות עדותם של הורי הנאשם מעל דוכן העדים, וחקירתם הנגדית על ידי ב"כ הנאשם. ציינתי עובדה זו, שכן אני סבור שיש לה משקל במניין שיקולי בגזר הדין.

בהחלטת ביניים שנתתי ביום 23.1.05 דחיתי את טענת ב"כ הנאשם לפיו המאסר המותנה שהושת על הנאשם במסגרת ת.פ. (מחוזי-תל אביב) 40098/01, איננו בר הפעלה וקבעתי, כי העבירות אותן עבר הנאשם בתיק זה מפעילות את התנאי שהינו בר הפעלה. החלטתי באותו מועד מפורטת ומנומקת, ואיני מוצא לנכון לחזור עליה שוב.

ב. טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה עו"ד ורד אברהם, הדגישה את אופיו השלילי של תסקיר שירות המבחן שהוגש בענינו של הנאשם, התמכרותו העמוקה לסמים ודפוסי התנהגותו העבריינית. היא ציינה שהנאשם לא לוקח אחריות על מעשיו, ועל כן הופך את הסיכון בהשנות העבירה לסביר. הואיל והנאשם לא מוכן היה להקלט בקהילה סגורה, נמנע השירות מהמלצה טיפולית בעניינו. עוד הציגה את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, ועל רקע כל האמור עתרה להשתת מאסר בפועל, הפעלת המאסר המותנה במצטבר והטלת מאסר מותנה נוסף.

ב"כ הנאשם, עו"ד בונדר, אשר לא חסך כל מאמץ בהגנתו של הנאשם, לכל אורך ניהול הדיונים בפני, ביקש להאריך את התנאי או לחילופין לדחות את מתן גזר הדין במקביל לשילובו של הנאשם במסגרת טיפולית והרחקתו מביתו. לדבריו, שקלול הנסיבות והשיקולים בתיק מביא למסקנה שרק פתרון טיפולי הוא המתאים בתיק זה. עם תיקון כתב האישום, מותנו עבירותיו של הנאשם, ואף הן בוצעו ביחידת זמן קצרה יחסית.

לדבריו, המדובר בעבירת סחיטה שנסיבותיה מצביעות על היותה מהרף הנמוך ואף ההגעה להסדר, לא נבעה מחסכון בעדותו של האב, אלא מקשיים ראייתיים לדבריו.

על רקע המאסר המותנה הארוך התלוי ועומד כנגד הנאשם, "כבול" למעשה בית המשפט בשיקול דעתו שלא כדין, בעוד שברור לדבריו, כי לו לא היה קיים תנאי, לא היה הנאשם נידון למאסר כמבוקש, אלא לפרק זמן צנוע בהרבה.

ב"כ הנאשם הרחיב והדגיש את אינטרס הציבור בשלמות על התא המשפחתי, ושיקומו של הנאשם וחזרתו למוטב. המדובר בנאשם שצפוי לחזור ולגור עם משפחתו, כשקודם לכן, עשה מאמץ עילאי להגמל ואף הצליח בכך פרק זמן מסויים.

העובדה שהנאשם מתנגד להשתתף בקהילה טיפולית סגורה, כהצעת שירות המבחן, נובעת מחוסר הרלוונטיות שלה ותפיסת מיטה של נגמל אחר שכן ראוי לה.

לנסיבותיו האישיות של הנאשם הוסיף ב"כ וציין, כי לאחרונה, בתקופת כליאתו, נולד לו בן אותו טרם זכה לראות, ובנסיבות הכוללות ביקש איפוא לאפשר לנאשם להוכיח כי לא חוזר לדרך הפשע ועל כן להעדיף אופציה טיפולית על פני זו העונשית.

הנאשם מצידו הביע חרטה על מעשיו והגיש מכתב מרגש ובו דברו לבית המשפט.

ג. חוות דעת הגורם הטיפולי

בניגוד לעמדת המאשימה, אני סבור שלא ניתן לאפיין את תסקיר שירות המבחן שהונח על שולחני כשלילי. אמנם, אין בסיומו המלצה טיפולית ואולם נראה, כי הדבר נובע מהקושי להעריך מהי המסגרת המתאימה עבור הנאשם וכוחותיו לעמוד בתנאי המסגרת שתקבע, זאת על רקע היותו עצור, הכחשתו לבעיית ההתמכרות לסם והתנהגותו המתוארת בתסקיר, לצד השימוש האמור. יחד עם זאת, קיימות נקודות חיוביות בו, כגון שמירה על נקיון מסם בתקופת מעצרו, תפקודו התקין והתקופה החיובית שבחייו משך שלש השנים האחרונות, הקמת משפחה, השתלבות יציבה במעגל התעסוקה והימנעות משימוש בסם.

ד. דיון

לא אחת ציינתי כי על פי השקפת עולמי, אני רואה בגמילתו של צרכן סמים, אינטרס ציבורי בעל ערך רב. עם זאת, כל מקרה נבחן לנסיבותיו ואין בכך הבעת עמדה מחייבת לכל ענין באשר הוא. לו היה הנאשם בוחר להכנס למסגרת טיפולית מיד בתחילת ההליך, לא הייתי מהסס ומורה כך, תוך דחיית הטיפול בתיק לפרק הזמן הדרוש. גם אם היה מבקש היום, קודם גזר הדין להתקבל למסגרת האמורה הייתי נעתר לבקשתו. ואולם, הנאשם, לא זו בלבד שבחר לנהל את ההליך, עד שלב מתקדם יחסית, אלא כאמור בתסקיר, שולל הוא בעיה של התמכרות לסם המצריכה התערבות טיפולית במסגרת המוצעת, זאת על אף שנראה לי, כי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום כאן, אכן מקורן בבעיה זו.

על רקע עברו הפלילי המכביד של הנאשם, היה צריך הוא ל"חטוף" בשתי ידיו את האופציה הטיפולית, ואולם הנאשם גורס כי אינו זקוק למסגרת זו ובנסיבות אלה, ובלא המלצה טיפולית מתאימה, אין בידי לצערי לקבל את עתירת הסניגור להעברתו למסגרת אחרת, שאינה מגובה בהמלצה הנדרשת.

יחד עם זאת, "מודה ועוזב ירוחם", ומשבחר הנאשם בסופו של יום, אף באיחור, להודות במיוחס לו, ראוי להתחשב בעניין זה ולא למצות עימו את הדין. מהעדויות שנשמעו בפני מצד הורי הנאשם נראה, כי העבירות אינן מאפיינות את יחסיו עם הוריו, וכי בוצעו ככל הנראה על רקע המצוקה בה היה נתון-  אתחשב גם בכך  לקולא. ולבסוף אתחשב בנתונים החיוביים העולים מהתסקיר כמפורט לעיל, תפקודו התקין והתקופה החיובית שבחייו משך שלש השנים האחרונות, הקמת משפחה, השתלבות יציבה במעגל התעסוקה והימנעות משימוש בסם, וכן מחרטתו שהובעה בפני במכתבו, אשר התרשמתי כי כנה היא.

בנסיבות אלה, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם, מתוך רצון, שמיד עם שחרורו, ישתלב מחדש באורח חיים נורמטיבי ויבין אל נכון, כי אי מיצוי הדין, הינו תרומת החברה, באמצעת בית המשפט לצורך מטרה זו.

לאור כל האמור הנני דן את הנאשם כדלקמן: