גזר דין בתיק פ 2853/06

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, היזק בזדון, הכשלת שוטר, גניבה וקשירת קשר לביצוע פשע.

נאשם 1 ביקש לצרף תיק נוסף - ת.פ. 3971/05 של בימ"ש שלום רמלה והורשע על פי הודאתו גם בעבירה נוספת של התפרצות למקום מגורים, גניבה, היזק בזדון והכשלת שוטר.

על פי עובדות כתב האישום ביצעו הנאשמים, בתאריך 20.3.06, את עבירות ההתפרצות לדירה, בהרצליה, והגניבה מתוכה, לאחר קשירת קשר מוקדם לביצועה, בביתו של הנאשם 1 באשדוד, ולאחר תכנון מוקדם במסגרתו הצטיידו במברג ובכפפות, הגיעו מאשדוד להרצליה ועלו למספר דירות במטרה לאתר דירה ריקה מאדם במטרה לפרוץ לתוכה.

עבירה זו בוצעה על ידי הנאשם 1, שעה שכתב האישום, אותו צירף, בגין ביצוע עבירות זהות על ידו בשיתוף עם אדם אחר, בתאריך 3.11.05, היה תלוי ועומד נגדו מתאריך 7.11.05.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו עתרה המאשימה להטיל על נאשם 1 עונש מאסר בפועל למשך 30 חודש, הכולל בחובו הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 5000 ש"ח ועל נאשם 2 עונש מאסר בפועל למשך 15 חודשים, הכולל בחובו הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 2500 ש"ח.

לגבי רכיב הקנס והטלת עונש של מאסר על תנאי לא היתה מחלוקת בין בצדדים ולגבי רכיב המאסר בפועל לא היתה הסכמה וב"כ הנאשמים לא הוגבל בטיעוניו לעניין אורך תקופת המאסר.

ב"כ המאשימה נימק את עתירת המאשימה, לאורך תקופת המאסר המבוקשת, בעברם של כל אחד מהנאשמים, בעובדה כי ביצעו את העבירות הנוספות כשמאסרים על תנאי תלויים ועומדים כנגד כל אחד מהם, והצדיק את האבחנה בין הנאשמים בעובדה כי נאשם 1 הורשע על פי הודאתו בעבירות נוספות.

ב"כ הנאשמים ביקש לכבד את הסדר הטיעון, אך לא ברף הענישה אשר הוצע על ידי המאשימה.

לגבי נאשם 1 ביקש להסתפק במאסר בפועל של 12 חודשים והפעלת המאסר על תנאי בן 12 חודשים - חציו בחופף וחציו במצטבר, באופן שיהא על הנאשם לרצות עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

לגבי נאשם 2 - ביקש ב"כ הנאשמים להסתפק ב-6 חודשי מאסר בפועל ולהפעיל את עונש המאסר על תנאי בן 6 החודשים - חציו בחופף וחציו במצטבר, באופן שיהא על הנאשם לרצות עונש מאסר בפועל של 9 חודשים.

ב"כ הנאשמים נימק עתירתו זו בנסיבותיהם האישיות של כל אחד מהנאשמים וכן בעובדה כי הנאשמים הודו, בכך חסכו מזמנו של בית המשפט ויש לראות בהודאתם זו משום הבעת חרטה על מעשיהם.

לצורך תמיכה בטיעוניו הגיש ב"כ הנאשמים אסופת פסיקה ממנה ניסה ללמוד על רמת הענישה המקובלת והראויה.

בדיקת הפסיקה שהוגשה העלתה כי רובה ככולה מתייחסת לענישה שניתנה במסגרת אימוץ הסדרי טיעון ואינה מהווה ככזו נורמת ענישה מנחה. ענישה כידוע הינה אינדיבידואלית והיא נגזרת מגורמים שונים המשפיעים על רמתה.

נאשם 1 יליד 1979.

עיון בגליון הרשעותיו הקודמות מגלה תמונה עגומה של מי שהחל את דרכו בפשע בהיותו כבן 13 שנים בלבד. מאז ובמהלך כל השנים נפתחו נגדו חדשות לבקרים תיקים נוספים ומעורבותו בפלילים הלכה והעמיקה. בעברו 16 רישומים פליליים קודמים, ביניהם 2 רישומים ללא הרשעה מבימ"ש לנוער בגין 14 עבירות, בהם עבירות רכוש, אלימות והפרת הוראה חוקי. כמו כן רשומים לחובתו 14 הרשעות קודמות, ב-45 עבירות, ביניהם עבירות רכוש רבות, עבירות אלימות, בריחה ממשמורת חוקית ועבירות על פקודת הסמים המסוכנים.

הנאשם 1 ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שמאסר על תנאי בן 12 חודשים תלוי ועומד נגדו.

מעיון בפרוטוקול הטיעונים לעונש של הנאשם, בפני בית המשפט שגזר את דינו בתיק נשוא המע"ת, אנו נמצאים למדים כי גם שם ביקש הנאשם, מפי ב"כ, את רחמי בית המשפט ואת התחשבותו בנסיבותיו האישיות הקשות, וביקש לראות בהודאתו בבית המשפט משום הבעת חרטה על מעשיו.

נאשם 2 יליד 1967.

עיון בגליון הרשעותיו הקודמות מגלה כי הנאשם החל דרכו בפשע בטרם מלאו לול 15 שנים. בעברו 19 רישומים פליליים קודמים בהם 6 רישומים ללא הרשעה, מבימ"ש לנוער, ב-11 עבירות רכוש ואלימות ו-13 הרשעות בעבירות אלימות ורכוש, ביניהם עבירת שוד מזויין.