גזר דין בתיק פ 2781/03

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם נטען כי החל מחודש יוני 2001 הפעיל מביתו, ברחוב פבזנר 20, חיפה (להלן: "הבית"), שלושה אתרים המפורסמים ברשת האינטרנט (להלן: "אתרי האינטרנט") ואשר הכילו תמונות וסרטים פורנוגרפים בהם מעורבים קטינים.

בעבור הכניסה לשלושת אתרי האינטרנט והצפייה בחומרים הנמצאים בהם, גבה הנאשם דמי מנוי חודשיים.

כן נטען כי באותה עת הכין הנאשם והחזיק בביתו תקליטורים המכילים תמונות וסרטים פורנוגרפיים בהם מעורבים קטינים, פרסם את התקליטורים למכירה באתרי האינטרנט ואף מכר מספר רב של תקליטורים.

העבירות שיוחסו לנאשם בגין מערכת עובדתית זו הן מעשים של פרסום תועבה והחזקת פרסום תועבה, בניגוד לקביעות הסעיפים 214 (ב) ו-214 (ב3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בישיבת ההקראה בפני כב' השופטת נ. שרון מיום 17.11.03, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו.

בישיבת בית המשפט מיום 3.3.04 נגזר דינו של הנאשם.

הנאשם הגיש ערעור על גזר הדין ובהסכמת ב"כ המאשימה וסניגורו של הנאשם, שנתמנה רק לאחר מתן גזר הדין, נקבע כי ההרשעה וגזר הדין יבוטלו ויתקיים דיון מחדש.

התיק הועבר לשמיעתו בפני.

בישיבת ההקראה מיום 8.2.05 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לו.

בישיבת בית המשפט מיום 6.9.05 ולאחר שמיעת מלוא הראיות שבתיק זה, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות של פרסום חומר תועבה והחזקת פרסום תועבה, בניגוד לקביעות הסעיפים 214 (ב) ו- 214 (ב3), לחוק העונשין תשל"ז- 1977.

בישיבת בית המשפט מיום 29.11.05, נשמעו הטענות לעניין העונש.

נציג המאשימה, בטיעוניו לעונש, הודיע כי עברו של הנאשם נקי לחלוטין וכי ביום 16.11.05 הורשע בעבירות מס, כעולה מן המסמך שהוגש וסומן ת/31.

נציג המאשימה עתר להטלת עונש של מאסר בפועל משמעותי וכן מאסר על תנאי וקנס הולמים, תוך שהינו מתאר את חומרת מעשי הנאשם והפגיעה הקשה שנגרמה לקטינים, את הנזק הפוטנציאלי שעשוי עוד להיגרם וכן את העובדה כי כל זאת עשה הנאשם תמורת בצע כסף.

לטעמו של ב"כ המאשימה, על הענישה לבטא את האינטרס הציבורי שנפגע ואף את עמדתו של הנאשם, באופן אישי, כאשר לא שם כלל לנגד עיניו את הפגיעה האפשרית בילדים כה רכים.

במהלך דבריו של ב"כ הנאשם לענין העונש, עלתה על ידו הטענה כי אין כלל לגזור על הנאשם עונש בגין תיק זה.

לגישתו, ב-ת.פ. 1223/04, בימ"ש שלום חיפה, בפני כב' השופטת י. פרדלסקי, (להלן: "התיק האחר") הנאשם הורשע ודינו נגזר וזאת בעבירות הנובעות מ"אותו מעשה" ועל כן, לפי קביעות הסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982, אין להעניש נאשם יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה.

ב"כ הנאשם גרס כי מעשיו של הנאשם בגינם הורשע ודינו נגזר בתיק האחר הנ"ל ומעשיו בתיק זה מהווים "אותו מעשה" כהגדרתו בחוק.

בטיעוניו לענין זה גרס ב"כ הנאשם כי התיק שבענייננו הינו חריג הואיל "ובגין אותה פרשיה עובדתית הוגשו שני כתבי אישום אשר שונים לשתי ערכאות שונות" (עמ' 76, שורות 7-8 לפרוט').

כל זאת למרות שהינו מודע לכך, לטענתו, כי אין מניעה להגיש שני כתבי אישום נפרדים בגין נסיבות דומות כאשר מדובר בעבירות על פקודת מס הכנסה ועל חוק המע"מ.