גזר דין בתיק פ 2600/04

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, מהן עולה כי בהיותו עובד ציבור, במס הכנסה, שבין היתר ערך ביקורות בבתי עסק, שבתחום האיזור שלו - פקיד שומה 4, תל אביב, פנה במהלך השנים 1997 - 1998, לשאלתיאל יוסף, בעל חנות לקלטות, ברח' אלנבי, בתל אביב, אותו הכיר, בין השאר, במסגרת עבודתו כמבקר מטעם מס הכנסה וביקש וקיבל ממנו הלוואה, בסכום של 2,000 ש"ח, ללא ריבית, וזאת בידיעה כי שאלתיאל נישום השייך לפקיד שומה 4, תל אביב.

עוד הכיר הנאשם את איתן צעירי, בעל חנות פרחים, בשוק הכרמל, בתל אביב, כשצעירי היה בתחום פעילותו של פקיד שומה 4. הנאשם הכיר את צעירי במסגרת עבודתו כמבקר מטעם מס הכנסה, באזור השוק, וביום 17/5/01, בתוך מסגרת תפקידו, כמבקר מס הכנסה, ערך הנאשם ביקורת בחנות הפרחים, של צעירי, בשוק הכרמל, בתל אביב, הכל ביודעו כי הנישום שייך לפקיד שומה 4, תל אביב.

הנאשם הודה כי במעשיו אלו הפר את האמון שניתן בו, בהיותו עובד ציבור ועל כן הודה בעבירה של הפרת אמונים, על פי סעיף 284, לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וזאת לאחר שנשמעו ראיות התביעה בתיק, בגינו של כתב האישום המקורי שייחס לנאשם 3 אישומים שכללו גם עבירות של לקיחת שוחד, בין השאר, מצעירי, בגין הלוואה שנטל ממנו, אלא שהתברר, כפי שהבהירה התובעת, כי בעת נטילת ההלוואה מצעירי, לא היה צעירי במסגרת פקיד שומה 4. בסופו של דבר, הוגש בהסכמה כתב האישום המתוקן בשנית, שבעובדותיו הודה כאמור, הנאשם.

התובעת הדגישה את חומרת העבירה שבה הודה הנאשם, שמעל באמון שניתן בו, ומדובר בפגיעה בסדרי מינהל תקינים, שמחייבת, לדעת התביעה, את הרשעתו בדין, והטלת עונש מאסר ממשי עליו.

מנגד, מצביע הסנגור על כך שכתב האישום צומצם בסופו של דבר, לביצוע עבירה אחת של הפרת אמונים, שבה הודה כאמור, הנאשם, ועל כן הינו עותר לאי הרשעתו בדין ובמידה ויורשע כי יוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה.

כמו כן, טען הסנגור, כי מדובר בעבירה, שבנסיבותיה, נשוא תיק זה, אין נילווה לה קלון.

לא מצאתי כל מקום לטענה כי מדובר בעבירה שניתן שלא להרשיע בגינה.

טיב העבירה ומהות הפגיעה הניבטת ממנה, בשירות הציבורי, הכל כשהנאשם חרג מדרכי ההתנהגות הראויים לו כעובד ציבור, מובילים למסקנה הברורה שאין מדובר בעבירה שניתן שלא להרשיע בגינה (ראה גם עש"מ 4123*95, יוסף אור נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (5) 185 - להלן פס"ד אור).

המעשים בגינם הורשע הנאשם נושאים את חותם הפסלות, משעולה כי הנאשם חרג ביודעין מתחום המותר במסגרת תפקידו, במס הכנסה, כשלא בתפקיד זוטר עבד במס הכנסה, וכשל במעשים נשוא כתב האישום המתוקן, ומדובר בהפרה גסה של חובת האמונים שהיתה מוטלת עליו, שצריך שתתבטא בנקיטת התנהגות ראוייה, במסגרת מילוי תפקידו, ויש במעשיו כדי לפגוע באמון הציבור ברשויות השלטון. על כן אני מורה על הרשעת הנאשם בעבירה על פי סעיף 284 לחוק, שעניינה הפרת אמונים.

עם זאת, לעניין מידת עונשו, נתתי דעתי לצד הקולא להודאת הנאשם באשמה, למצבו הכולל כפי שפורט מפי הסנגור, ולכך כי הנאשם יפרוש מהשרות הציבורי, לאחר כ - 20 שנות שרות, שבהן פעל ללא דופי, במסגרת השירות הציבורי, מלבד כשלונו נשוא כתב האישום המתוקן, כשלאחר גילוי מעשיו גם הושעה למשך פרק זמן ארוך.

על כן, אני גוזר עליו בסיכומם של דברים, כדלקמן:

א.        6 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי, למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שהינה מרמה או הפרת אמונים, במשך תקופת התנאי.

ב.         קנס כספי בסכום של 5,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-5 שיעורים חודשיים, שווים ורצופים, של 1,000 ש"ח כל אחד.

הראשון בהם ביום 1/9/05.

הובהר לנאשם, כי אם אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפירעון.

יחד עם זאת, העלה סנגורו של הנאשם, כאמור, את הטענה כי מעשיו של הנאשם, אף אם יורשע בעבירה על פי סעיף 284 לחוק, שהיא הפרת אמונים, ויגזר עונשו, אינם מגיעים לכדי עבירה שיש עימה קלון.

בפס"ד אור נמנו אמות מידה ושיקולים שיש בהם כדי לסייע בהכרעה האם עבירה שבוצעה בנסיבות מסוימות, היא עברה שיש עמה קלון, כאשר השיקול הראשון הינו סוג העבירה, כשניתן למיין את מכלול העבירות, בנוגע לקלון הדבק בה לשלושה סוגים.

"א. עבירות שמטבע ברייתן יש עמן קלון, אך יכול שהנסיבות המיוחדות בהן נעברה העבירה ישללו את פגם הקלון.