גזר דין בתיק פ 2463/98

• 1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בשני כתבי אישום שאוחדו ואשר הופנו כנגד חברת א.ש. אלומה - נאשמת 1, שבתקופה הרלוונטית עסקה במסחר סיטוני בצעצועים ובציוד ספורט, והייתה רשומה כעוסק מורשה, וכנגד הנאשם שהיה מנהל החברה האמורה.

בכתבי האישום המתוקנים בשני התיקים, יוחסו לנאשמים (שכאמור הורשעו) 34 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד, כאשר בכתב אישום המתוקן ת.פ. 2463/98 יוחסו לנאשמים 7 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד (לתקופות שבין חודש 9/97 ועד 4/98) לפי סעיף 117(א)(6) + 67 ו- 88 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), ביחד עם תקנה 20 ו-23 לתקנות מע"מ, תשל"ו- 1976, ולגבי הנאשם ביחד עם סעיף 119 לחוק מע"מ. בכתב האישום המתוקן הנוסף ת.פ. 6554/99 יוחסו לנאשמים 27 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לתקופות שבין חודש 8/98 ועד 9/00.

• 2.         המאשימה בטיעוניה לעניין העונש מבקשת מבית המשפט להשית על הנאשם 2 עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, ולגבי הנאשמת 1 קנס.

לדבריה, הנאשם 2 הורשע לאחר שמיעת הראיות בביצוע 34 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, כאשר נכון להיום הוגשו 11 דו"חות, מתוכם 4 דו"חות לתשלום ו-7 דו"חות אפס. 23 דו"חות טרם הוגשו, כאשר הנאשמים הציגו נתונים לגבי 19 דו"חות, מהם עולה כי המס שלא שולם עומד על 469,842 ש"ח, ולגבי 4 דו"חות לתקופות נובמבר 1999 ועד פברואר 2000 לא הומצאו נתוני הדו"חות.

עוד טוענת המאשימה כי המדובר בביצוע עבירות באופן שיטתי במהלך תקופה של 3 שנים. כנגד הנאשמים הוטלו קנסות מנהליים (34 קנסות) בגין אותן עבירות של אי הגשת דו"חות במועד במהלך השנים 90, 92, 95 ו-96.

לגישת המאשימה מדיניות הענישה בעבירות מסוג דנא הינה חד משמעית, השתת עונש של מאסר בפועל למי שלא מסיר את מחדליו (מפנה לפסיקה). הנאשמים שילמו על חשבון החוב סכום זניח העומד על סך 42,000 ש"ח, כאשר סכום המס שלא שולם בערכים של היום עומד על 618,000 ש"ח.

• 3.         בא כוח הנאשמים בטיעוניו לעניין העונש סבור כי גזירת הדין אינה נסמכת רק על מדיניות הענישה, אלא גם על נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם באופן אינדיבידואלי. 

בא כוח הנאשמים חולק על דברי המאשימה לפיה הנאשמים לא הציגו נתונים של 4 דו"חות לחודשים נובמבר 1999 ועד פברואר 2000.

לטענת בא כוח הנאשמים, הנאשמים נקלעו למצב כלכלי קשה בעקבות התנהגות המדינה שנמנעה מלשלם לנאשמים בגין שירות שקיבלה מהם, דבר שהוביל להידרדרות כלכלית של הנאשמים. לגישת ההגנה, נימוק זה מהווה שיקול לקולא.

עוד טוען בא כוח הנאשמים כי בית המשפט מתבקש להכריע בשאלה האם עבירת אי הגשת דו"ח במועד הינה עבירה של אחריות קפידה או כזו שדורשת מחשבה פלילית.

מבקשת ההגנה מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם 2, כנימוק לאי הטלת מאסר בפועל כנגד הנאשם 2. תומך בא כוח הנאשמים יתדותיו על פסיקה שהגיש לתיק בית המשפט.

טוען בא כוח הנאשמים כי הנאשמים ביקשו להסיר חובם לרשויות מע"מ על ידי הסבת שיקים שקיבלו מלקוחות לפקודת רשויות מע"מ, אולם רשויות מע"מ דחו את ההצעה, לאחר שבהתחלה הסכימו לקבל 6 שיקים. אם לא די בכך, המאשימה עיקלה משאית של הנאשמת 1, מעשה שגרם נזק כבד לנאשמת 1. הנאשם 2 היום חסר כל, מובטל ולא מקבל הבטחת הכנסה, אין לו נכסים ולכן אין ביכולתו להסיר את המחדלים.

בנסיבות המקרה, מתבקש מבית המשפט להתחשב בנאשם 2 ובנסיבותיו האישיות.

• 4.         הנאשם 2 ביקש לומר את דברו.

במכתב שהגיש לבית המשפט, שטח בפני בית המשפט את נסיבותיו האישיות ואת הנסיבות שהביאו להידרדרות מצבה הכלכלי של הנאשמת 1.

לדבריו, הנאשמת 1 הינה עוסק מורשה שעסקה במיוחד בייצור ובהספקת ציוד למוסדות לרבות לרשויות המדינה. בשל מוסר התשלומים של המדינה (בכך שלא עמדה בהתחייבויותיה לשלם במועד את חובותיה לנאשמת) הדבר גרם להידרדרות במצבה הכלכלי של הנאשמת 1.

בעקבות המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הנאשמת 1, פנתה הנאשמת 1 לרשויות מע"מ וביקשה לשלם את חובותיה למע"מ באמצעות שיקים שיוסבו לטובת מע"מ. אולם רשויות מע"מ דחו ההצעה. לדבריו, אם המאשימה הייתה נעתרת להצעה, היה מסיר את המחדלים.

הנאשם 2 ביקש את רחמיו של בית המשפט. לדבריו, מצבו הכלכלי הינו קשה. מובטל, ללא חשבון בנק ודירת מגורים. אין לו הכנסה מכל מקור ונתמך על ידי ילדיו. מצבו הבריאותי החמיר. מטופל בתרופות סובל מבעיות מעיים וקיבה קשים, לאחרונה מקבל טיפול פסיכיאטרי.

מסביר הנאשם 2 כי לא התכוון למעול בכספי המדינה. לכל אורך הדרך הציע פתרונות וניסה להקים את החברה אולם לא צלח בידיו. בנסיבות המקרה, מבקש מבית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי והבריאותי כשיקול בגזר הדין.