גזר דין בתיק פ 2400/05

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "החוק").

עובדות המקרה:

בתאריך 30/05/04 בשעה 9:45 או בסמוך לכך, בסמוך לחוות האלה (מתג 322) נתפס הנאשם מסיע ברכבו את שריפה אלואד מוחמד תושבת הרשות הפלסטינאית אשר שהתה בישראל שלא כדין ובלא שיהיו בידיה אישורים והיתרים הנדרשים על פי החוק.

סעיפי החיקוק:

סעיף 12א(ג)(1) לחוק.

"12א. הלנה העסקה והסעה שלא כדין.

(ג) (1) המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו - מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 4 (להלן: "חוק העונשין") ".

סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

"61. שיעור הקנסות

(א) על אף האמור בכל חוק, מקום שהוסמך בית המשפט בחוק להטיל קנס, רשאי הוא להטיל -

...(3) אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משנה ולא יותר משלוש שנים - קנס עד 67,300 שקלים חדשים".

סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003:

"3. היתר לגבי בני זוג

על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים לפי שיקול דעתו לאשר בקשת תושב האזור למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור -

(1) לגבי תושב אזור שגילו מעל 35 שנים - לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל;

(2) לגבי תושבת אזור שגילה מעל 25 שנים - לשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה כדין בישראל."

טיעוני הצדדים לעונש:

בטיעוניה לעונש עתרה באת כוח המאשימה להטיל עליו קנס משמעותי שירתיעו אותו מביצוע עבירות דומות, כן, לאסור שימוש ברכב ופסילת רישיון נהיגתו בפועל בנוסף למאסר על תנאי

מנגד, ב"כ הנאשם מציין כי מדובר בהסעה של רעייתו ברכבו, שלמרות היותה תושבת שטחים ושמבחינה טכנית מדובר על עבירה על החוק של הסעת שב"ח בשים לב לנסיבות המיוחדות ולאור העובדה שבמשך תקופה ארוכה הבקשה לאיחוד משפחות שהגישו המבקש ורעייתו בשנת 2006 למשרד הפנים במרשם האוכלוסין לא זכתה לקידום ולטיפול, מבקש מביהמ"ש להימנע מהכבדה עם הנאשם.