גזר דין בתיק פ 2322/04

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום: שנות המס 2002 -2000 עסקה נאשמת 1 (להלן:" הנאשמת") בייצור חופות אקוסטיות, ונאשם 2 (להלן:" הנאשם") היה מנהלה הפעיל.

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, בכך שניכו מס הכנסה בסכום כולל של 646,291 ש"ח ממשכורות ששילמו לעובדי הנאשמת עבור החודשים אוקטובר 2000  ועד דצמבר 2001, וזאת ללא הצדק סביר, ולא העבירוהו במועד לפקיד השומה .

הנאשמים הורשעו איפוא, על פי הודאתם בביצוע 16 עבירות על סעיף 219 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

בתחילת ההליך בתיק דנן, כפרו הנאשמים במיוחס להם, וב"כ הנאשמים הודיע לבית המשפט כי בכוונת ההגנה להוכיח שעל אף היות הנאשם מנהל בחברה, הוא עסק בתחום הטכני בעיקרו, והונחה בענייני כספים על ידי המנהל הפעיל - נ' ק'.

מדברי באי-כוח הנאשם בשלב ההקראה, כי: "גם אם יוותר למרשי רק לטעון לעונש", ניתן היה ללמוד, שההגנה הבינה כבר אז, כי לא ניתן יהיה למנוע הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, ושמיעת הראיות נועדה בעצם על מנת להציג בפני בית המשפט את "התמונה במלואה" (עמ' 3 שורה 4).

לאחר שמיעת עדי התביעה ותחילת פרשת ההגנה, הודה הנאשם כי אכן שימש כמנהל פעיל בנאשמת, אלא שלדבריו, הוא לא היה מנהל יחיד, והוא פעל באמצעים הסבירים כדי למנוע ביצוע העבירות.

מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט עלה, כי למנהלת החשבונות - גב' דינה קלע, היתה זכות חתימה בבנק כמו לנאשם, והיא פעלה ביחד עימו בהחלטות על תשלום לספקים, ואילמלא טען הנאשם בהודעתו - ת/6 כי ג' קלע היתה כפופה לו (שם עמ' 3 שורה 7) - היתה מוצאת גב' קלע כנראה את מקומה על ספסל הנאשמים ביחד עימו.

נ' ק' הוגדר ע"י העדה גב' קלע כ "בעל הבית", שמילתו קובעת, ועל פיו ישק דבר (עמ' 9 שורה 26), לדברי העדה הוא אשר שקבע לאיזה גורם ישולם וכמה (עמ' 10 שורות 5-4).

העדה הוסיפה וציינה, כי בהיותה מנהלת חשבונות, היא הכינה בפועל השיקים לספקים, וביחד עם הנאשם הם החליטו למי מהספקים לשלם, אך בפועל, התשלום בוצע רק באישורו של ק' (עמ' 10 שורה 13, ועמ' 13 שורות 3-1).

העדה קלע הגדירה את מעמדה שלה ושל הנאשם, בציינה כי היא והנאשם "היינו שנינו בובות של נ'", והוא היה האחרון שפסק (עמ' 10 שתי שורות אחרונות).

העדה אישרה בח.נ., כי הכינה באופן שוטף דוחות כספיים, והעבירה אותם לק' עפ"י דרישתו, האחרון היה הלקוח העיקרי של הנאשמת, ולמעלה מ 90% מתקבולי החברה התקבלו ממנו או מחברות שבבעלותו.

עוד ציינה, כי נ' ק' נהג להגיע לישראל דרך קבע פעם בחודש או חודשיים (עמ' 14 שורות

11 - 10), וכאשר נכח, ובהיעדרו של הנאשם, היא קבלה ממנו הוראות כיצד לפעול.

מעדות העד שוקרי בוקילה   עלה, כי הנאשמת הגיעה להסדרי תשלומים - ת/3 ו- ת/4 עם מס הכנסה (הסדר קודם מתאריך 29.1.02 שאינו קושר לתיק דנן). אך הנאשמת לא עמדה בהם, וכיום עומד חובה על סך העולה על 925,000 ש"ח - המורכב מסכום קרן בסך 585,755 ש"ח, ריבית והצמדה בסך 125,370 ש"ח, וקנסות בסך 214,824 ש"ח.

עוד עלה מעדותו, כי החברה לא העבירה ניכויים במשך שנתיים, אך שלא ברגיל, באופן יוצא דופן, מחלקת הגבייה של מס הכנסה לא התריעה ולא נקטה בהליכים משפטיים נגד החברה, למעט הליכי גבייה מסויימים.

העד אישר כי נ' ק' חתם כערב על הסדר התשלומים, אך הערבות לא הופעלה (עמ' 20  שורה 12), ועל אף שלא שולמו תשלומים על פי הסדר לו הוא ערב, לא נעשה ניסיון לעקל את נכסיו או לעכב את יציאתו מהארץ (עמ' 20 שורות 18-15).

הערבות אף לא הועברה למחלקה המשפטית של מס הכנסה המטפלת בגביית מס במקרים מיוחדים על פי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה (גבייה כשיש לפקיד השומה סיבה לחשוש שהמס לא יגבה משום שבדעת אדם פלוני לצאת מישראל) הערבות אף לא הופעלה בתחום ההוצל"פ.

למעשה, לא ננקטו נגד הנאשמת אמצעים משפטיים עד להגשת כתב האישום בפברואר 2004.

ב"כ הנאשם הלין על כך, שהנאשם נחקר וטען כי לא קיבל תשלום 4 משכורות אחרונות, וגם עובדים נוספים לא קיבלו משכורות, ולמרות זאת  לא זומן לחקירה רוה"ח שטפל בעניינה של הנאשמת על מנת לבדוק אם טופסי 102 מולאו כראוי, ואם אכן נוכו כספים מהנאשם ומעובדים נוספים.