1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן "החוק").
2. עובדות המקרה פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין ואין כל צורך לשוב ולפרטן פעם נוספת. בתמצית יצוין, כי ביום 5.9.06 בסמוך לשעה 23:00, בבית מרקחת הנמצא ב"מרכז השלום" בשכונת "שועפט" בירושלים, בוצע שוד במהלכו נגנבו מהקופה סך של 150ש"ח, בצירוף 150ש"ח נוספים מארנקו של עובד בית המרקחת (להלן:"המתלונן"), אשר שהה במקום באותה העת. השוד בוצע בצוותא עם נאשם אחר (שעניינו נדון לפני מותב אחר של בית משפט זה, להלן "נאשם 2"), שעה שהשניים נכנסו לבית המרקחת, לא טרם בדקו כי אדם אחד בלבד שוהה בו, עת ראשו של נאשם 2 חבוש בכובע מצחיה ובעוד הנאשם עוטה על פניו רעלה לבנה, חובש כפפות לבנות על ידיו ואוחז בידו אקדח. נאשם 2 אחז בדלת הכניסה והשגיח על המתרחש, ואילו הנאשם ניגש לדלפק, כיוון את האקדח לראשו של המתלונן והורה לו למסור את כל הכסף אשר בקופה וכן את הכסף המצוי בכיסיו. בלית ברירה, מסר הלה לידי הנאשם 150 ש"ח שנמצאו בקופה וכן 150 ש"ח שהיו בארנקו. לאחר מכן, ניגש נאשם 2 לעבר מצלמת האבטחה ושבר אותה, ובטרם עזבו השניים את המקום עוד הספיק הנאשם לפנות אל המתלונן ולאיים עליו באומרו: "אם תלכו למשטרה אנחנו נבוא בכל שבוע וניקח ממך את הכסף".
3. במסגרת הראיות לעונש הגיש בא-כוח המאשימה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (תא/1), לרבות גזר דין מיום 20.12.01, שניתן כנגד הנאשם בעבירה דומה (ת.פ 1182/00, שנדון בבית משפט זה לפני כב' השופט מ' רביד; תא/2), וכן פלט מאסרים בהם נשא הנאשם (תא/3). מטעם הנאשם לא הוגשו או נשמעו כל ראיות לעונש.
4. שעה שסיכם בא-כוח המאשימה לעונש, הודגשה חומרת העבירה בנסיבות התיק דנן - שוד שבוצע בחבורה, תוך שימוש בנשק חם (אקדח), בגינו חש המתלונן מאויים, נכנע לדרישותיו של הנאשם ומסר לו את הכסף שנמצא ברשותו. הוסיף בא-כוח המאשימה והדגיש, כי לביצוע השוד קדם תכנון, וכי מסוכנותו של הנאשם נלמדת גם מהעובדה כי ביצע את השוד בעודו "אסיר ברישיון", אשר זה לא מכבר סיים לרצות עונש מאסר בן שש שנים בגין עבירה דומה. זאת ועוד, כנגד הנאשם אף ניצב עברו הפלילי העשיר, כמו גם עונש מאסר על-תנאי, שלסברתו הינו חב-הפעלה. משכך, עתר בא-כוח המאשימה כי יושת על הנאשם עונש מאסר ממושך תוך הפעלת המאסר על-תנאי התלוי ועומד נגדו באופן שיצטבר לעונש שייגזר, כך שחומרת מעשיו תגולם בגדרו עד כי ימוצה עמו הדין.
5. בסיכומיו לעונש הטעים בא-כוח הנאשם, כי האקדח אשר הפנה הנאשם כלפי המתלונן במהלך השוד הינו למעשה אקדח עשוי מפלסטיק, והוסיף כי לא ננקטה כלפיו אלימות במהלכו. לטענתו, השוד בוצע ללא תכנון מוקדם והבשיל במוחו של הנאשם תוך כדי מפגש חברתי אקראי. בא-כוח הנאשם פירט את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, תוך שהדגיש כי הלה בן למשפחה בת חמש נפשות, גדל ללא דמות אב, זאת לאחר שבינקותו נטש אביו את המשפחה ועקר לארצות-הברית באמתלה כי רצה לעבוד שם, אלא שבשלב מאוחר יותר התברר שעזב עם אישה אחרת. כתוצאה מכך, לא הכיר הנאשם את אביו וגדל אפוא ללא כל מקור סמכות לצדו. אמו של הנאשם, אשר עול פרנסת המשפחה הוטל עליה, נאלצה לעבוד בעבודות ניקיון תמורת שכר זעום, לא הצליחה למלא את החלל שהותיר אביו, כך שהנאשם גדל ללא פיקוח או בקרה ובסופו של דבר התדרדר לשולי החברה. מעבר לכל אלה הדגיש הסניגור, כי המשפט לא היה ממושך וכי תרם את חלקו ליעילות הדיון. בהסתמכו על פסיקה רלבנטית עתר הסניגור להשתת עונש שאכן יבהיר את הפסול במעשי הנאשם, אך לא ימצה עמו את הדין עד תום, עונש שיותיר צוהר של תקווה ומוטיבציה לשינוי אורחות חייו ולחזרתו למוטב.
6. הנאשם ניצל זכותו לומר המילה האחרונה במשפטו והביע חרטה על מעשיו, כמו גם צער כלפי משפחתו. בקשת הנאשם מבית המשפט הייתה שתינתן לו הזדמנות לשקם את חייו.
7. מעשי השוד הפכו לתופעה נפוצה שאינה דבר של מה בכך, קל וחומר שחומרתם גוברת בנסיבות של שימוש בכלי נשק, חם או קר כאחד. כל אלה מחייבים ענישה הולמת, שתבטיח ניהול עסקים בבטחה וללא כל חשש, באמצעות הטמעת התוצאה העונשית בלב כל עבריין, שתניב את הידיעה וההכרה שמעשים אלה אינם משתלמים מאחר והעונש בגינם קשה יותר מהרווח העשוי לצמוח כתוצאה ממעשה השוד. אזרחי המדינה זכאים לחיות בשלווה ובביטחון - לנוע ברחובות בחופשיות וללא מורא, ולנהל עסקיהם מבלי שביטחונם יעורער מהחשש שמא ישדדו אותם.
השוד שביצע הנאשם הינו חמור גם בנסיבותיו, שכן הוא בוצע לאחר תכנון מוקדם שכלל את הכנת הזירה מראש ותוך שימוש בנשק. מעבר לנזק הממוני הכרוך בעבירת השוד, כרוכה היא, על-פי רוב, בנזק נפשי שאירע לנשדד נוכח הטראומה אותה חווה. המתלונן מצא עצמו לפתע אל מול הנאשם בעודו אוחז אקדח ומאיים עליו, ואין נפקא מינא אם אמיתי היה או צעצוע (כטענת הסנגור המלומד). בנוסף יצוין, כי עברו הפלילי של הנאשם מכביד, כל שכן נוכח העובדה שמאסרים קודמים לא הרתיעוהו מלשוב לדרך הפשע. לא-זו-אף-זו, החומרה מתעצמת נוכח העובדה שצוינה לעיל, לפיה את העבירה הנוכחית ביצע הנאשם בהיותו משוחרר מהכלא זמן קצר בלבד לאחר שהורשע בגין עבירה דומה, שבגינה ריצה מאסר לתקופה של שש שנים, עובדה המעלה ספק רב ביותר בדבר כנות חרטתו.
8. טרם חתימה יוער, כי על הנאשם אכן נגזר מאסר על-תנאי של 12 חודשים בגין עבירה דומה (בת.פ 1182/00 מחוזי-ירושלים), אך על אף דרישת בא-כוח המאשימה להפעילו לא נראה לי שניתן להיעתר לכך, זאת מחמת הספק באשר לראשית מועד תחולתו, שלא צוין בגזר הדין, ולכן מניין התחולה יחל מיום מתן גזר הדין ולא מיום שחרורו מהכלא, ובנסיבות אלו בהן גזר הדין ניתן ביום 20.12.01 אין כל אפשרות להפעילו, שכן תקופת התנאי הסתיימה כבר ביום 20.12.04.
9. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות שצוינו לפני, מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 8 שנות מאסר בפועל (בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה מיום 25.9.06).
ב. 18 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה כלשהי מסוג פשע.
ג. פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח, שיופקד בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 28.2.07.
ד. קנס בסך 2,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתו, שישולם בארבעה תשלומים חודשיים ושווים החל מיום 28.3.07. פיגור באחד התשלומים יעמיד את כל תשלום הקנס לפירעון מיידי.
זכות ערעור לבית משפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, י' בשבט התשס"ז (29 בינואר 2007) במעמד הנאשם ובאי כוח הצדדים.