גזר דין בתיק פ 2133/07

ב"כ הנאשם:

הנאשם שילם את ההפרש בסך של 15,000 ש"ח.

גזרדין

1.         כתב האישום בו הודה הנאשם כולל 6 אישומים. מהעובדות בהן הודה הנאשם מצטיירת התמונה הבאה: הנאשם שכר חדרים בבניין ואלה שימשו אותו לביצוע מעשי הונאה. הנאשם הציג עצמו במרמה בפני נתינים זרים כמי שיכול לסדר להם אשרות עבודה בארץ, הנתינים הגיעו אליו למשרדים הנ"ל, שם קיבל מידיהם במרמה דרכונים וכספים, אך לא סיפק להם אשרת עבודה, כמובטח.

            בסופו של יום, הורשע הנאשם בששה מקרים של קבלת דבר במרמה ובניסיון לקבל דבר במרמה. בסך הכל, בתקופה של מספר חודשים גרף הנאשם לכיסו כ-  40,000 ש"ח.

2.         אין מדובר בעבירה אקראית ומזדמנת, אלא בעבירה שהינה פרי תכנון, תחכום ומחשבה תחילה. לא זו אף זו, הנאשם שכר לצורך ביצוע העבירה משרדים, כדי לשוות לעצמו מכובדות ולהקל בדרך זו  את מלאכת הרמייה והעמדת הפנים כלפי קרבנותיו.

3.         לאורך השנים מסתבך הנאשם עם החוק. עסקינן במי שבחר בפשע כדרך חיים. לחובת הנאשם הרשעות למכביר, הכוללות בין היתר,  עבירות גם בתחום המרמה. הנאשם ריצה בעבר עונש מאסר ממושך וכיום תלויים ועומדים נגדו שני מע"ת שהוארכו והם חבי הפעלה.

            בתאריך 21/10/99 בת.פ. 2286/99, תיק שהתנהל בפניי, גזרתי על הנאשם 45 חודשי מאסר בגין סידרת מעשי הונאה חמורים. מאז, המשיך הנאשם לבצע עבירות מגוונות וחרף זאת, מתוך התחשבות בנאשם ובנסיבותיו האישיות המיוחדות, ביהמ"ש, בצעד של חסד, הלך לקראתו והאריך שני מע"ת שהיו עומדים ותלויים נגדו. עינינו הרואות, שהנאשם ניצל לרעה את ההזדמנות שניתנה לו, ניצל את חולשתם של הנתינים הזרים ופגע פעם אחר פעם בקרבנות תמימים, שהיוו עבורו טרף קל.

4.         בדין עתרה התביעה להפעלת המע"ת ולמאסר במצטבר.

5.         לעומתה, עתר ב"כ הנאשם להאריך את המע"ת בהתאם לסעיף 85 לחוק העונשין, בהסתמכו על המלצת שירות המבחן.

6.         מתסקיר שרות המבחן עולה, שלאורך שנים ניהל הנאשם אורח חיים בלתי יציב, הסתבך בפלילים והתקשה לדחות סיפוקים. ממאסרו האחרון שוחרר הנאשם בניכוי שליש ונבנתה עבורו תכנית שיקום בקהילה. הנאשם לא עמד בתנאי השחרור ועל כן, הופקע ממנו השליש, עובדה שיש בה כדי להצביע על כך שמחד, ניתנה לו הזדמנות ומנגד, הנאשם אינו מסוגל לעמוד בהבטחתו ובמחוייבותו.

            היום, כך לדברי שרות המבחן, הנאשם נמצא בטיפול פרטי אצל פסיכולוגית,  משתף עימה פעולה ומגלה נכונות כנה לשנות את דפוס התנהגותו.

            במקביל, נישא הנאשם בשנית לאשה צעירה בת 25, היודעת להציב לו  גבולות, תומכת בו ומהווה עבורו משענת.

            נוכח שיתוף הפעולה של הנאשם עם הפסיכולוגית והנכונות שלו לערוך שינוי, המליץ קצין המבחן להאריך את המע"ת, כדי לאפשר לנאשם להמשיך בהליך הטיפולי - שיקומי.

7.         סעיף 85 לחוק העונשין, עליו נסמך ב"כ הנאשם, מיועד אך ורק למשתמשים בסמים:

            "...רשאי בימ"ש שהרשיע אדם העובר טיפול למשתמשים בסמים (הדגשה שלי - ח.כ.) ,  או שסיים טיפול כאמור...".

            מלבד האמירה הסתמית אותה השמיע הנאשם בפני קצין המבחן ולפיה הוא צרך קוקאין ממנו התנקה בתקופת המעצר, אין כל אינדיקציה לכך שהנאשם הינו עבריין סמים או מכור לסמים. אדרבא, בדיון בת.פ. 9332/03 מיום 17/10/06, טען בא כוחו דאז, עו"ד ברעם, כי הנאשם מעולם לא השתמש בסמים.

            נראה שהנאשם, ביודעו כי הדרך היחידה להחלץ מעונש מאסר הוא ע"י השימוש בסעיף 85 הנ"ל, טען באופן סתמי וציני כי הוא השתמש בסמים.

8.         חומרת העבירות מדברת בעד עצמה ומתעצמת על רקע עברו המכביד של הנאשם. מקרהו של הנאשם זועק לשמיים ומחייב ענישה מחמירה ומכאיבה.