גזר דין בתיק פ 203/03

ביום 23.11.04 הורשע הנאשם, על פי הודאתו, ובעקבות הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, ניסיון לסחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג 1973 (להלן:"פקודת הסמים המסוכנים"), וסעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, וסיוע ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961.

עובר לתאריך - 12.6.03 קשר הנאשם, יליד 1984, תושב ע'ג'ר, קשר עם דודו ושותף נוסף לבצע עסקת סחר בסם מסוכן מסוג קנבוס.

שני השותפים האחרים ייבאו מלבנון שני תיקים שהכילו סם מסוג קנבוס במשקל של 50.280 ק"ג (להלן: "הסם"). הנאשם, המתגורר בבית דודו, נטל חלק במספר פגישות עם שני השותפים, שמטרתן הייתה לקדם את הקשר, ובאחת מהן החליטו שני השותפים על רכישת רכב שבאמצעותו יוברח הסם (להלן:"הרכב").

בתאריך 21.6.03 הכניס הנאשם את הסם בעצמו, יחד עם שני השותפים, למקום מחבוא שיצרו בתוך הרכב. השלושה עשו דרכם עם הסם לכיוון תל אביב לשם מסירתו לרוכש שזהותו עלומה עד היום.  אחד השותפים נהג ברכב הסם כשלפניו נסעו הנאשם ודודו ברכב אחר, בכדי לוודא שהדרך פנויה ממחסומי משטרה. כוונתם של השלושה סוכלה אך ורק מפאת העובדה שהם נעצרו ונלכדו בדרכם.

עניינם של שני השותפים האחרים נדון בנפרד, ולאחר שהודו בכתב האישום המתוקן שהוגש בת.פ. 202/03, נגזרו עליהם עונשים של מאסר בפועל למשך התקופה בה היו עצורים (כשנה), מאסר על תנאי וקנס גבוה, ובנוסף חולט הרכב שנרכש לשם העברת הסם.

(גזר דינם של השותפים ניתן ביום 17.3.05 וב"כ המדינה הודיעה כי נבחנת האפשרות להגיש עליו ערעור).

הנאשם הוא בחור צעיר, ללא עבר פלילי, המסייע בפרנסת המשפחה. הוא מתגורר יחד עם אמו בבית דודו (אחי האם) ולטענתו, לולא המגורים המשותפים, לא היה כלל מצטרף אל דודו בביצוע העבירה.

על אף חרטתו, והעובדה כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ככלל, לא בא שירות המבחן בכל המלצה טיפולית או עונשית ביחס לנאשם, נוכח אופי ומהות העבירה.

אכן, חלקו של הנאשם הזה קטן בהרבה מזה של שני השותפים האחרים שדינם נגזר. עם זאת, אין להקל ראש במעשיו והם חמורים מאוד כשלעצמם. הנאשם קשר קשר עם השותפים אחרים ונטל חלק בפגישות שקדמו לאירועי יום 21.6.03. הוא לא הצטרף באקראי למעשיהם בסמוך לפני שנלכדו, אלא היה שותף לתכנוניהם, להחבאת הסם ולהובלתו.

מדובר בכמות גדולה מאוד של סם, שעשתה דרכה לכיון תל אביב, ולולא סוכלה תוכניתם של השלושה, היה נזקה רב ביותר.

המאשימה מבקשת לנקוט בהתאם לרמת הענישה הראויה והנהוגה ולהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ולצידו מאסר מותנה  וקנס משמעותי.

ב"כ הנאשם מבקש שלא לגזור עליו עונש של מאסר בפועל, לאור השיקולים לקולא: גילו, עברו הנקי, חרטתו, הודאתו המיידית במשטרה, תקופת המעצר ומעצר הבית הממושך. 

ככלל, מיגור השימוש בסמים והמלחמה במפיצי הסם בפרט, מחייבים ענישה מרתיעה ומשמעותית. כך נקבע בהלכה, כי בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו.

לא מצאתי כי במקרה הנוכחי מתקיימות נסיבות אישיות חריגות המחייבות סטייה משמעותית מנורמת הענישה המקובלת. כמות הסם, על אף שמדובר בסם מסוג קנבוס, והנסיבות בהן נתפס, כשהוא ארוז בחמישים אריזות נפרדות, בדרכו להפצה בתל אביב, מלמדות על חומרתה של העבירה, ועל נכונותו של הנאשם להביא להתעשרותו הקלה גם במחיר הכבד שתגרום הפצת הסם. 

במקרים כגון דא לא הסתפקו בתי המשפט ככלל, בעונשים הפחותים מעונשי מאסר בפועל, ואף גזרו תקופות מאסר ממושכות.

בע"פ 2711/03 - מחמד שתיוי אלדידל נ' מדינת ישראל, (תק-על 2003(3), 2594) נדחה ערעורו של נאשם שברשותו נתפסו 50 ק"ג סם מסוכן מסוג קנבוס, ונקבע כי עונש של 45 חודשי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי שהוטל עליו אינו חמור במידה המצדיקה התערבות בית המשפט, על אף שהמערער היה אדם צעיר, בעל עבר נקי ונטען לגביו שהסתבך בפלילים רק בשל מצב כלכלי קשה שנקלע אליו. נקבע כי יש לראות כנסיבה קשה את העובדה שהמערער, שלא היה מכור לסמים,  הרשה לעצמו להחזיק כמות גדולה של הסם, שהייתה מיועדת להפצה.

בע"פ 5032/04 - מרק שטיינברג נ' מדינת ישראל ,  (תק-על 2004(3), 2905) נדחה הערעור על חומרת עונשו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בהחזקתם של  כ-9 ק"ג סם מסוכן מסוג קנבוס, ונגזרה עליו שנת מאסר בפועל.  בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להתערבותו שכן לא מצא בעונש פן של חומרה.

כך נקבע גם כי עונש של 32 חודשי מאסר בפועל שנגזרו על נאשם שהורשע על סמך הודאתו בהחזקה ושימוש של 38.33 ק"ג ברוטו סם מסוכן מסוג קנבוס, שלא לצריכה עצמית, אינו חמור כלל ( ע"פ 10976/03 - ויסאם סאלח נ' מדינת ישראל , (תק-על 2004(3), 244).

נדחתה גם בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר החמיר בעונשו של נאשם שהורשע בהחזקת סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל נטו של 6,331.85 גרם, שלא לצריכה עצמית, והשית עליו עשרה חודשי מאסר בפועל במקום שבעה חודשי מאסר שהוטלו עליו בפסק דינה של הערכאה הראשונה. (רע"פ 5863/04 - גנאדי גורונוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (2), 2792).