גזר דין בתיק פ 1523/07

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון,  שלא כלל את העונש, בפריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413 ו סיפא לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") וגניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413 ב(א) לחוק. מכתב האישום עולה, כי בתאריך 4.2.07 נכנס הנאשם לרכב שהיה סגור ולא נעול וגנב מתוכו ארגז כלים.

            טרם ההרשעה נעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים. הסניגור ביקש לאפשר לו להשתלב בקהילה טיפולית סגורה, בנימוק שבעבר לא שולב במסגרת דומה. 

נעתרתי לבקשה והוריתי לשירות המבחן לערוך תסקיר. נכתב בו, כי הנאשם, בטל מעבודה בדרך כלל, מנהל שנים רבות אורח חיים התמכרותי לסמים קשים וגיבש לעצמו דפוסי התנהגות עבריינים מושרשים. הנאשם ניסה מספר פעמים לגמול עצמו במסגרות פרטיות, אך ניסיונותיו לא עלו יפה. שירות המבחן התרשם גם, כי למרות העדר תמיכה משפחתית ויכולות מוגבלות, הנאשם מודע לבעיית התמכרותו לסמים ולקשיים הצפויים לו ומגלה מוטיבציה כנה לשינוי. חרף ההתלבטות לגבי הכוחות העומדים לנאשם ויכולותיו להתמיד בהליך גמילה  ממושך, המליץ לשלבו בקהילה טיפולית. המאשימה  שהתנגדה לבקשה, הדגישה את עברו הפלילי המכביד, הכולל מאסר מותנה בר הפעלה.  אימצתי את המלצת שירות המבחן, על מנת לאפשר לנאשם לנסות ולהגמל מהתמכרותו לסמים קשים.

בתאריך 9.10.07 התקבל הנאשם בקהילה הטיפולית. לא נקפו חודשיים ימים והוא עזב את הקהילה על דעת עצמו. בהמשך נעצר וצירף גם את ת.פ. 1787/08 המייחס לו עבירת הפרת הוראה חוקית, בגין עזיבת הקהילה הטיפולית.

2.         בטיעוניה לעונש ביקשה התובעת לגזור על הנאשם עונש מכביד, העולה בקנה אחד עם מהות העבירות המיוחסות לו, עברו הפלילי והחמצת ההזדמנות להיגמל מסמים. הסניגור עתר, כי בית המשפט יתחשב בהודאת הנאשם באשמה, בתקופה הארוכה בה היה נתון במעצר עד  מועד כניסתו לקהילה וברצונו הכן להיגמל מסמים, שאינו סותר את תוצאות הליך הגמילה. לכן ביקש להסתפק בתקופת המאסר המותנה שנגזר עליו בת.פ 3862/04 בית משפט השלום באר שבע, העומדת על 12 חודשים. הנאשם הוסיף על דברי הסניגור וטען, כי עבר את עבירת הרכוש שבכתב האישום שבפנינו, משום שהיה נתון להשפעת סמים, הודה לבית המשפט על ההזדמנות שניתנה לו והביע חרטה.

3.         לנאשם 4 הרשעות קודמות, רובן בגין שורה ארוכה של עבירות רכוש, שנעברו על רקע  מימון צריכת הסמים. בכולן נגזרו על הנאשם עונשי מאסר בפועל, חלקם לתקופות ממושכות. למעשה משנת 1999 ואילך הנאשם יוצא ונכנס את שערי בית הסוהר בתכיפות. התמונה המצטיירת מכתב האישום ומהעבר הפלילי  מלמדת, כי הנאשם לא למד את הלקח ממאסריו הקודמים. יתרה מזאת, למרות שבית המשפט נתן לו הזדמנות לשקם עצמו ולחזור לדרך הישר, הנאשם דחה את היד שהושטה לו. אין לו אלא להלין על עצמו. לאחר כשלון נסיון הגמילה במסגרת קהילה טיפולית סגורה, מתקיים חשש כבד שהנאשם ימשיך לחיות בשולי החברה, יחזור לסורו ויעבור עבירות רכוש על מנת לממן את צריכת הסמים. תוצאה מסתברת זו מלמדת, כי נשקפת ממנו מסוכנות לציבור. לכן, לא נותר אלא להרחיקו מהחברה הנורמטיבית לתקופה משמעותית, על מנת להקטין את הנזקים שהוא גורם. לא ראוי שהאזרח התמים ושומר החוק ימשיך לשלם את חשבון כשלונו של הנאשם.        לקולא התחשבתי בהודאת הנאשם באשמה ובנסיבותיו האישיות.

4.         לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולא, אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן:

            א.         12 חודשי מאסר בפועל.

ב.         אני מפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים מת.פ 3862/04 באופן ששמונה חודשים יצטברו למאסר דלעיל וארבעה חודשים ירוצו בחופף.

בסך הכל ירצה הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופות מעצרו כדלקמן: מתאריך 4.2.07 ועד תאריך  9.10.07 ומתאריך 18.2.08 ואילך.

ג.          12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא, לא יעבור הנאשם עבירות רכוש וסמים המסווגות כפשע.

ד.         6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא, לא יעבור הנאשם עבירות רכוש וסמים המסווגות כעוון.

הודעה זכות הערעור.

עותק מגזר-הדין ישלח לשירות המבחן.

ניתן היום א' באייר, תשס"ח (6 במאי 2008) במעמד הצדדים.

001523/07פ  134 נורית היינה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: