גזר דין בתיק פ 1126/07

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334+335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ביום 05/09/07 בשעות הערב, הגיע המתלונן, יוסף זועבי, יחד עם אשתו ובתו בת ה - 3 חודשים, לבקר את אחותו של המתלונן, בביתה בשכונת אל כרום שבנצרת. דקות ספורות לאחר שהגיעו המתלונן ומשפחתו אל בית אחותו, התפרץ הנאשם, שלו סכסוך קודם עם המתלונן, אל תוך הבית ודרש מן המתלונן לעזוב את המקום. משסירב המתלונן להענות לדרישתו, שלף הנאשם סכין ופצע באמצעותה את המתלונן בשורש כף יד ימין, וכן פצע את המתלונן פצע שטחי באורך 15 ס"מ בחזהו.

המתלונן נזקק לטיפול רפואי, הוא הובהל לבית החולים, שם בוצעה תפירה של החתכים.

3.         הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו, בכפוף לחוות דעתו של הממונה, בדרך של עבודות שירות.

לגבי שאר רכיבי הענישה, הוסכם כי המאשימה תעתור להטלת מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן, והנאשם יוכל לטעון ולבקש כי לא יוטל עליו קנס או פיצוי למתלונן.

4.         ב"כ המאשימה ביקשה בטיעוניה לעונש, לקבל את ההסדר ולחייב את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי גבוה ומשמעותי, בהתחשב בנזק שנגרם לו, כפי העולה מתוך התעוד הרפואי שצורף, תמונות הפגיעה והצהרת נפגע עבירה, בהתאם לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א - 2001.

המאשימה הדגישה כי לנאשם עבר פלילי, וכי ההסדר, הנוטה לקולא ביחס למדיניות הענישה הנהוגה, נובע מנסיבותיו המיוחדות של הליך זה, כפי שפורטו בהודעה על הסדר הטיעון.

5.         הסניגור ביקש אף הוא לאמץ את ההסדר, בכל הנוגע לעונש המאסר בפועל שיוטל על הנאשם, בדרך של עבודות שירות, אך פירט בטיעוניו את הנימוקים לבקשתו שלא לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתלונן או קנס.

ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה כי הנאשם אף הוא נפגע באירוע, ופציעתו קשה, על פי הנטען, פי כמה מונים מפציעת המתלונן.

עוד טען ב"כ הנאשם, כי גם כנגד המתלונן צריך היה להיות מוגש כתב אישום, אך זה לא הוגש בשל מחדלי חקירה ובעקבות זאת שהמתלונן לא מסר גרסה מלאה של העובדות בחקירתו במשטרה והעלים את חלקו במעשים.

לטענתו, הנאשם הודה, לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה, בכתב האישום שתוקן, בעקבות התמיהות והסתירות שנתגלו במהלך שמיעת הראיות.

ב"כ הנאשם הפנה לרישום הפלילי של המתלונן, הממחיש כי מדובר באדם אלים, ולא בקורבן, כפי שניסה לתאר את עצמו.

6.         מתוך כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, עולה כי הוא שנכנס לבית אחותו של המתלונן, אשר זה הגיע לבקרה, על מנת לחגוג עימה את יום הולדתה. הנאשם אף הודה כי שלף סכין ופצע את המתלונן בידו ובחזהו, בעקבות סירובו של המתלונן להענות לדרישתו, ולעזוב את בית אחותו.

אין מחלוקת כי הנאשם עצמו נפצע במהלך האירועים שהתרחשו באותו ערב, נגרם לו חתך עמוק בזרוע ובאמה השמאלית, ואף הוא נזקק לטיפול רפואי בעקבות פגיעתו. עובדה זו מצביעה על כך  שהנאשם עצמו הותקף במהלך הארוע, אך כפי העולה מהודאתו, הנאשם הוא שיזם את התקרית, הוא זה שניגש אל הבית בו שהה המתלונן לצורך ביקור תמים, כשהוא מצויד בסכין ולא היסס מלשלוף אותה ולעשות בה שימוש.

מדובר באלימות חמורה, ללא התגרות מצד המתלונן, אשר אך בנס הסתיימה בפציעה קלה יחסית של המתלונן, ולולא נסיבותיו המיוחדות של ההליך, היה העונש הראוי לנאשם, מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. 

7.         המתלונן נחתך, כאמור, בשני אזורים, נגרמו לו אמנם חתכים שטחיים. עם זאת, בהמשך סבל המתלונן מכאבים ועל פי התעוד הרפואי שהוצג בפני, היה חשד לפגיעה נוירולוגית, המתלונן הופנה לבדיקות ונזקק לטיפולים פיזיוטרפיים. בנוסף, החתך בחזהו, הוא חתך ארוך של 15 ס"מ, אשר הותיר צלקת מכוערת בגופו.

8.         הסדר הטיעון הושג, לאחר שנשמעו חלק מעדי התביעה, משתי סיבות, כפי שהוצהר ביום 14/01/08. סיבה אחת, ראייתית, נוגעת לתמיהות שעלו במהלך שמיעת הראיות, באשר לאופן המדויק של התרחשות האירועים, והשנייה, הסכם הסולחה שהושג בין הצדדים.

9.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בהתחשב בקושי הראיתי ובאינטרס הציבורי, שעה שמדובר בסכסוך משפחתי, ולמרות עברו הפלילי של הנאשם, הכולל עבירות אלימות לא מעטות, שוכנעתי כי אין סיבה שלא לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, כהולם בנסיבות המיוחדות של המקרה, את רמת הענישה הראויה.

לקחתי בחשבון כי לזכותו של הנאשם עומדת הודאתו וחרטתו. כמו כן, נלקחה בחשבון העובדה שהנאשם היה עצור במשך למעלה מחודש, ונתון במעצר בית מאז ועד היום. בהתחשב באמור, שוכנעתי גם כי לא יהא זה נכון להטיל עליו תשלום קנס.