גזר דין בתיק פ 1081/05

השופטת שרה ברוש:

איסור פרסום

תיק זה דן בעבירות מין אותן ביצע הנאשם במתלוננת. אשר על כן אנו אוסרים פרסום שמה או כל פרט אחר העלול להביא לזיהויה.

1.      במסגרת הסדר טיעון, אליו הגיעו הצדדים בטרם החל שלב שמיעת ההוכחות בתיק, הודה הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") והורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח, עבירה על סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

באשר לעונש, הוסכם, כי כל אחד מהצדדים יטען באורח חופשי. עוד הוסכם, כי הנאשם יופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר וכי במהלך טיעוניו לעונש, יוכל הסניגור להפנות לראיות הרלוונטיות לרמת שכרותו של הנאשם.

2.       ואלה עובדות כתב האישום בהן הודה והורשע הנאשם:

ה.ק (להלן: "המתלוננת") הינה צעירה המתגוררת בעיר חדרה. ביום 16.5.05 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, עמדה המתלוננת בכניסה לכביש חוצה ישראל, במחלף עירון, וניסתה לתפוס טרמפ לכיוון ירושלים. הנאשם אסף את המתלוננת ברכבו, והמתלוננת התיישבה לצידו.  

המתלוננת התקשרה לחברה מהטלפון הסלולארי שבידה והודיעה לו כי היא בדרכה לירושלים. עם סיום השיחה, הניח הנאשם את ידו על ירכה של המתלוננת, והיא צעקה עליו כי אינה מעוניינת בכך. כעבור מספר דקות, שב הנאשם על מעשיו, והמתלוננת הזיזה את ידו. הנאשם לא הירפה, הניח את ידו על חזה של המתלוננת, אמר לה כי הוא "רוצה אותה" ושאל האם לא מגיע לו גמול כלשהו על הטרמפ. המתלוננת השיבה לנאשם, כי היא אינה רוצה בו וכי רצונו אינו מעניינה.

הנאשם עצר את הרכב בצד הכביש, תפס את ידה השמאלית של המתלוננת, שלף סכין מתקפלת והצמידה לצווארה. בתגובה תפסה המתלוננת את ידו של הנאשם שאחזה בסכין והיא נחתכה באגודל יד ימינה.

לאחר שהמתלוננת שאלה את הנאשם מדוע הוא משתמש בסכין, הוריד הנאשם את הסכין מעל צווארה, אך המשיך לאחוז בסכין, ונעל את דלתות המכונית. הנאשם ניסה לעלות על המתלוננת, תפס אותה בכתפיה, בחזה ובצווארה, פתח את חולצתה, ליקק את חזה ונישק אותה על פיה, בעוד המתלוננת בועטת בו באיזור אשכיו ובטנו ודוחפת אותו מעליה. בשלב זה, הצליחה המתלוננת לפתוח את הדלת וברחה מהרכב.  

תוך כדי נסיעה, השליך הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת מהרכב, ונמלט מהמקום. 

תסקירי שירות המבחן

3.       בהתאם להסכמה בין הצדדים נערך לנאשם תסקיר, על ידי שירות המבחן.

מהתסקיר הראשון מיום 23.5.06 עולה, כי הנאשם ערבי מוסלמי בן 31, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, בני 3 ו-5, עבד כשרת בבית ספר במשך כ-12 שנים עד למעצרו, לשביעות רצונם של הממונים עליו. לנאשם  עבר פלילי נקי, והוא בן למשפחה תומכת בת תשעה ילדים המתפקדת באורח נורמטיבי וחיובי. הנאשם נישא בשנת 2000, ומאז מעצרו עובדת אשתו בעבודות ניקיון לפרנסת המשפחה.

בחודשים שקדמו לביצוע העבירה, נקלע הנאשם למצוקה נפשית קשה עקב בעיות כלכליות, ומצא נחמה לקשייו בשתיית אלכוהול, ממנו התנזר רוב ימי חייו.

שירות המבחן ציין כי במהלך הכנת התסקיר בעניין הארכת המעצר, טשטש הנאשם את מעורבותו בעבירה הנוכחית, נטה להפחית בחומרתה והתקשה ליטול אחריות על מעשיו.

עם זאת, הדגיש שירות המבחן, כי חל מפנה מסויים בתפישתו של הנאשם את העבירות לאחר הרשעתו: הנאשם שיחזר את מעשיו, הביע חרטה עליהם והביע אמפתיה כלפי המתלוננת וסיבלה. הנאשם החל לחקור את הנסיבות שהביאוהו לביצוע העבירה והקושי שחווה בריסון דחפיו המיניים והתוקפניים. שירות המבחן מצא "עיוותי חשיבה" אצל הנאשם כלפי המתלוננת, שחשב כי בהיותה יהודיה תהא מתירנית, וראה את תגובותיה כמזמינות, על אף התנגדותה המפורשת והנחרצת למעשיו. 

שירות המבחן ביקש לדחות את הדיון לתקופה של חודש וחצי על מנת להעמיק את האבחון ולגבש את המלצותיו לגבי הנאשם, ואנו נעתרנו לבקשה.

4.       בתסקיר השני מיום 6.7.06 דווח שירות המבחן, כי הנאשם לא סובל מסטייה מינית וכי תהליך נטילת האחריות שהחל לפני כחמישה חודשים, מצביע על בשלות לטיפול וסיכוי גבוה לתוצאות חיוביות. עוד ציין, כי  הנאשם היה בעת האירועים תחת השפעת אלכוהול, מערך הגנותיו קרס, והתוקפנות שהיתה אצורה בו התבטאה בביצוע העבירה.

שירות המבחן המליץ על צו מבחן לנאשם לצד כל עונש שייגזר עליו ויאפשר זאת, והעריך כי טיפול יקטין דרמטית את הסיכון להישנות עבירות דומות. 

5.       במסגרת הראיות לעונש, הובאו שני עדים מטעם ההגנה.

מר מרעי פואד (ע"ה/1), המשמש סגן מנהל מחלקת חינוך במועצה המקומית ערערה, ומכיר את הנאשם מעבודתו ומשכנותו עמו. מר פואד העיד על הנאשם כי: 

"הוא מוכר לי כבחור אחראי, מבחינת העבודה, ממושמע, אני בתוך תפקידי עוד לא שמעתי על בעיות חריגות שהוא עושה. כולם מרוצים ממנו, מנהל בית הספר, צוות ההנהלה".