גזר דין בתיק פ 1053/05

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בביצוע עיסקה בנשק ובסחר בנקש, שתי עבירות של סחר בנשק, בניגוד לסעיף 144 (ב2) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

במהלך שנת 2002 התגייס הנאשם לארגון הביטחון המסכל, כוח מזויין של המועצה הפלשתינית, ביודעו כי בהיותו תושב ישראל אסור לו לעבוד עבור ארגון זה. מיום גיוסו ועד למעצרו, עבד הנאשם עבור הארגון וקיבל שכר מידי חודש בחודשו. במסגרת עבודתו, עבר הנאשם הדרכה בשימוש בנשק. בחלק מן התקופה עבד כמאבטח מתקנים ברמאללה, ולצורך עבודתו נשא נשק. על-פי האישום הראשון, בשנת 2004, פנה אל הנאשם אחד, סוהיל עראר, וביקש ממנו להשיג עבור חברו תחמושת לאקדח. הנאשם פנה לחברו מעיסוויה, ערפאת עטייה, וביקשו להשיג תחמושת לאקדח. כעבור מספר ימים, העביר ערפאת לנאשם 28 כדורים לאקדח, והנאשם העבירם לסוהיל ברמאללה. באותה תקופה פגש הנאשם את סאמיר המכונה "אבו וואל", מוצאו משכם ואשר היה מוכר לנאשם כשוטר פלשתיני. הלה ביקש לקנות תחמושת. הנאשם פנה אל ערפאת עטייה הנ"ל וסיכם איתו כי ימכור עבורו את התחמושת, והשניים יתחלקו בפדיון. בהתאם לכך  קיבל הנאשם מאת ערפאת 100 כדורים לרובה מסוג 16M ו- 130 כדורים לרובה מסוג קלצ'ניקוב. הנאשם מכר את התחמושת לאבו וואל הנ"ל, והלה שילם לו תמורתה סך של 1,300 ש"ח.

על-פי הסדר הטיעון, חופשיים היו הצדדים בטיעוניהם לעניין העונש. ב"כ הצדדים טענו כהלכה והגישו פסיקה לעיוני (פרוטוקול מיום 16.5.06). נתתי את דעתי על הטענות ועל האסמכתאות.

המעשים שבהם הורשע הנאשם הינם חמורים. אין ערוך למסוכנותם בכלל, ובהתחשב במצב הביטחוני המעורער באזורנו, בפרט. על הישנות המעשה פעמיים, יש כדי ללמדנו על חומרה מיוחדת, ועל זמינות של תחמושת בכמות משמעותית. ברצותו משיג הנאשם תחמושת וברצותו מוכר. הדעת נותנת, כי אין מדובר בקלות דעת גרידא, וכי ברי היה לנאשם שהתחמושת יכולה לשמש לפגיעה בבטחון המדינה ובשלום אזרחיה. למקרא תסקיר שירות המבחן, גם עולה ספק עד כמה מלאה וכנה נטילת האחריות מצידו של הנאשם על מעשיו.

צודקת ב"כ המאשימה. בעבירות חמורות כגון דא, יש הכרח בהרתעה; הרתעת הנאשם, והרתעת אחרים שכמותו. מדובר בסכנת נפשות.

מנגד, צודק ב"כ הנאשם בטענתו, כי יש למוד לנאשם את עונשו באופן אינדיבידואלי. הנאשם בן 25, אב לתינוקת, ואשתו בהריון. ראוי הנאשם להתחשבות בתנאים שבהם גדל, ללא דמות אב, אשר ריצה תריסר שנות מאסר בגין ביצוע עבירות ביטחוניות. אומנם נתון זה פועל גם לחובתו של הנאשם אשר למרות שראה וחווה את אשר אירע לאביו שהתגייס לארגון הביטחון המסכל, לא נתן את דעתו כראוי על הדבר הזה והעז לחזור ולבצע מקצת המעשים הרעים שעשה אביו. עם זאת, ניתן להתרשם (לפי האמור בתסקיר ומעדותה בפניי), כי אימו של הנאשם שקדה רבות על חינוך הילדים, כדי לספק להם צרכים חינוכיים ופיזיים. לנאשם אין עבר פלילי, ובשנות חייו עד כה למד וניסה להתפרנס בעבודות שונות. כדרך שהתרשם שירות המבחן, התרשמתי גם אני - מעדויות אימו של הנאשם ומנהל בית הספר שבו למד - כי אין מדובר בהתנהגות פלילית אשר מעידה על עבריינות כדרך חיים. הנאשם עשוי להיות אדם טוב ומועיל. בהודאתו של הנאשם חסך זמן שיפוטי רב, וראוי גם הדבר הזה להיזקף לזכותו. כיוצא בזה, הבאתי בחשבון גם את עובדת שהייתו של הנאשם במעצר במשך 37 ימים, וב'מעצר בית' במשך כחמישה חודשים.

על יסוד השיקולים הללו, בהתחשב עם העונש המירבי הקבוע בחוק, ובשים לב לאמות המידה שהותוו בפסיקה, החלטתי לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:

א.                        15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי 37 ימי מעצר.

ב.                         8 חודשי מאסר-על-תנאי. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים עבירת נשק כלשהי.

על-פי שורת הדין ראוי היה לכלול בעונש גם מרכיב של קנס, כנגד הרווח הכלכלי שביקש הנאשם להפיק, וכפי שטענה ב"כ המאשימה. נמנעתי מהטלת קנס כדי שלא להכביד עוד על משפחתו של הנאשם שלא יוכל לעשות לפרנסתה בתקופת ריצוי עונש המאסר.

ניתן היום, י"ט באייר תשס"ו (17 במאי 2006), במעמד הנאשם, עו"ד סוואעד וב"כ המאשימה עו"ד שגיב עוזרי.

ב"כ הנאשם: אני  מבקש עיכוב ביצוע עד לפסק דין בערעור. הנאשם הפקיד 10,000 ש"ח במסגרת הב"ש והוא נתון במסגרת של 'מעצר בית'. למרות הפיקוח של המשטרה הוא לא הפר את התנאים.

ב"כ המאשימה: הואיל ומדובר בתקופת מאסר לא קצרה באופן יחסי ולטעמנו סיכויי התערבות ערכאת הערעור אינם גבוהים אך גם אם ערכאת הערעור תבחר להתערב בעונש זה לא סביר שהנאשם לא ירצה כלל עונש של מאסר בפועל ולכן אני מתנגד לבקש לעיכוב ביצוע למשך תקופה זו אך לא אתנגד לעיכוב ביצוע למס ימים לצורך התארגנות.

ב"כ הנאשם:הדיון בעליון יכול להימשך מס' חודשים, מה שטענתי וכך אטען בעליון זה להימנע משליחת הנאשם למאסר ועיכוב הביצוע מציב את בית המשפט העליון בפני עובדה גמורה, על כן אין שום טעם לחסום את דרכנו לטעון את טענתינו בפני ביהמ"ש העליון. זה מקרה ראוי לעבודות שירות. מבחינתו יום אחד במעצר זה יהיה מאוד קשה.

החלטה

הנני מורה על עיכוב ביצוע כמבוקש עד למתן פסק דין בערעור, ובלבד שיוגש ערעור במועד, ובתנאי שבתוך שבועיים, יפקיד הנאשם סכום נוסף בסך של 7,000 ש"ח מעבר לסכום ההפקדה, ויעמיד ערב צד ג' נוסף אזרח ישראלי, אשר יחתום על ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח להבטחת תנאי 'מעצר הבית'.

ניתנה היום כ' באייר, תשס"ו (18 במאי 2006) במעמד הצדדים.