גזר דין בתיק פ 1018/05

1.         הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום כפי שתוקן וכעולה מהסדר טיעון בין הצדדים.

כתב האישום המקורי יחס לנאשמים הדחה בעדות, עבירה בניגוד לס' 246 (ב) לחוק העונשין ה'תשל"ז - 1977.

בנוסף, באשר לנאשמים מס' 1 ו - 3 חבלה בכוונה מחמירה, עבירה בניגוד לס' 329 (1) + 329 (2) לחוק העונשין.

כמבואר, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, כתב האישום תוקן ועל פיו העבירה של הדחה בעדות יוחסה לנאשמים מס' 1 ו - 3 בלבד והעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שונתה לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לס' 333 + 335 לחוק העונשין וכמו כן שונו העובדות וכעולה מהשינוי בסעיף האלימות הנ"ל.

על פי הסדר הטיעון הורשעו הנאשמים בכתב האישום המתוקן כאשר באשר לעונש הסכימו הצדדים כי באשר לנאשמים מס' 1 ו - 2 התביעה תדרוש מאסר בפועל שלא יעלה על 20 חודשי מאסר, הסניגוריה תטען באופן חופשי ובאשר לנאשם מס' 3, הוסכם כי יגזרו עליו עונש מאסר על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט.

כמו כן, התבקש והתקבל תסקיר שרות מבחן באשר לנאשמים מס' 1 ו - 2.

2.         סיפור המעשה על פי כתב האישום מלמד בתמצית כי הנאשמים מתגוררים בכפר יפיע, נאשם מס' 3 הנו אביו של נאשם מס' 1 אשר נגד אחיו תלוי ועומד כתב אישום בבית המשפט המחוזי כאן כאשר במשפטו של אח זה היו צריכים להעיד בין היתר המתלוננים.

נאשם מס' 1 פנה כשהנו מלווה עם אחרים וניסה להניא את המתלוננים מלהעיד וכי יבטלו את התלונה נגד אחיו כאשר לאחר מכן הגיע נאשם מס' 3 לבית משפחת המתלוננים ודרש מאבי המתלוננים כי בניו לא יעידו נגד בנו השני ואם יעידו יתרחש "משהו לא טוב".

ביום התקיפה, הגיעו הנאשמים מס' 1 ו - 2 עם אחרים שזהותם לא התבררה כאשר נאשם מס' 1 מצויד במקל ונאשם מס' 2 מחזיק סכין וכך גם האחרים החזיקו מקלות וסכינים.

נאשם מס' 2 ניסה לדקור את המתלונן ג'ריס וכאשר המתלונן נפל, הכה בו נאשם מס' 1 בראשו במקל, כאשר נשמעו הצעקות בבית המתלוננים, יצא בין היתר המתלונן ג'ימי לשמע הצעקות ואז נאשם מס' 1 הכה בו בחוזקה עם מקל ונאשם מס' 2 דקר את המתלונן בגין במותנו השמאלית.

בניגוד לדברי הסניגורים בפני, לג'ימי נגרם שבר פתוח, נזקק לאשפוז של 5 ימים, אושפז וידו קוב     עה בברגים ובגבס, בגין נחתך באורך של כ - 3 ס"מ, חתך באורך של 2 ס"מ במותן שמאל ולג'ריס נגרם פצע באורך של 10 ס"מ בראשו.

3.         שרות המבחן מציין באשר לנאשם מס' 1 את משפחת המוצא, הרקע ממנו צמח, התפתחותו עד עובר לביצוע העבירות, הנאשם מצוין כמי שגדל בתנאי חיים קשים, מגיל 17 חשוף לסמים, אלכוהול והימורים, הסתבך בעבר, גובשה בעבורו תוכנית טיפולית אלא שהנאשם לא גילה מוטיבציה להשתלב בה, טען לנסיון אובדני שבדיקה בעקבותיה לא העלתה ממצא של ממש, אינו נוטל אחריות של ממש באשר למיוחס לו כאן, אישיותו רבת חסכים פיזיים ונפשיים, מופנם, בעל דימוי עצמי נמוך, קווי אישיות מניפולטיבים וגבולות מטושטשים בין מותר לאסור, בלטו אצלו מנגנוני הדחקה וסופו של דבר, התסקיר מסתיים ללא המלצה.

באשר לנאשם מס' 2, גם כאן סוקר שרות המבחן את משפחת המוצא, את הרקע ממנו צמח הנאשם, הנאשם בא ממשפחה נורמטיבית דלת אמצעים, הנאשם גם לא לקח אחריות של ממש על מעשיו, השליך על אחרים, אין בו דפוסים עבריניים מושרשים וגם כאן, מסתיים התסקיר ללא המלצה טיפולית.

4.         לנאשם מס' 1 שתי הרשעות קודמות, האחת משנת 1999 בעבירה של תקיפה סתם והאחרת, משנת 2002 בגין החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

לנאשם מס' 2 אין הרשעות קודמות.

לנאשם מס' 3, ארבע הרשעות קודמות, עבירות אלימות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה (פעמים), זיוף (פעמיים) וכן קבלת דבר במרמה פעם נוספת.

5.         א.         המאשימה מציינת את חומרת העבירה ואת העובדות המפורטות בכתב האישום,

מבקשת להוקיע את העבירות, לגזור על נאשם מס' 1 את הרף המקסימלי על פי הסדר הטיעון, דהיינו 20 חודשי מאסר כך גם כך לגבי נאשם מס' 2, מפנה למפורט ולהעדר ההמלצה בתסקירי שרות המבחן, מבקשת שבית המשפט יפסוק פיצוי למתלוננים; כאשר באשר לנאשם מס' 3, מבקשת המאשימה להסתפק במאסר מותנה כמוסכם ולחייב נאשם זה לשלם פיצויים למתלונן אותו הדיח וכן קנס כספי.

ב.         מנגד, מבקש הסניגור עו"ד פוקרא באשר לנאשם מס' 1 שלא להחמיר, מפנה להודאה, לטענתו מדובר באדם נורמטיבי וחיובי, נאשם צעיר שיכול לחזור למסלול נורמטיבי, למד את הלקח, עצור מזה 6 חודשים, מבקש לא למצות את הדין, להסתפק במעצר כמאסר מבקש לא לגזור קנס וכי צפויות תביעות אזרחיות.