גזר דין בתיק פ 1011/06

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, הנסב אודות מסכת מעשים חמורים שביצע כלפי אשתו, המתלוננת, על רקע דרישות כספיות: סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

בהזדמנויות לא מעטות, החל משלהי שנת 2005 ובמהלך חודש ינואר 2006, דרש הנאשם מן המתלוננת לתת בידו כספים או לחתום ולהעביר לידיו שיקים אותם מסר לאחרים. דרישותיו נעשו תוך איומים, השלכת חפצים, גרימת נזק לרכוש, קללות וצעקות, בין היתר, במקום עבודתה של המתלוננת, בנוכחות עובדים אחרים.

בשל התנהגותו של הנאשם עזבה המתלוננת את ביתם המשותף ועברה להתגורר יחד עם בנה בבית הוריה. בעקבות זאת, איים הנאשם בפגיעה בשלומה, ובהמשך אף איים לפגוע בבנו ובאחיה של המתלוננת.

כבר בראשית ההליך הושג בין הצדדים הסדר טיעון, במסגרתו הסכימה המאשימה כי בכפוף לעמדת שרות המבחן, יוטלו על הנאשם מאסר מותנה וצו מבחן.

על פי תסקיר שרות המבחן, הנאשם, בן 48, נשוי ואב לילד בן 15 שנים, סובל מבעיות רפואיות שונות ואיננו עובד מאז שנת 2003. הנאשם נקלע לחובות כבדים לאחר שבשנת 1990 זכה בפרס הראשון בלוטו, ובנוסף בכספי ירושה, אך הפסיד את כל כספו תוך תקופה קצרה יחסית, בהימורים.

במפגש הראשון עם הנאשם התרשם שרות המבחן מכך שהוא לוקח אחריות חלקית למעשיו, עושה להם מינימליזציה ומתקשה להתחבר לחלקים הבעייתיים באישיותו.

לשם העמקת ההכרות והאבחון, הופנה הנאשם למרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים "עמותת אפשר" בנצרת. הנאשם החל את קשריו עם המרכז, ולפי בקשת שרות המבחן,  נדחה הדיון, לשם השלמת הבדיקה והאיבחון. 

תסקירו המעודכן של שרות המבחן מיום 5.9.06 מפרט את השתלבותו של הנאשם בטיפול, מאז החל בקשריו עם "עמותת אפשר" וכן השתלבותו בעבודה.

מן התסקיר עולה, כי הנאשם החל לעבוד בעיריית נצרת, תחת פיקוח של רכז המתנדבים. הוא הקפיד להגיע לכל המפגשים שנקבעו עמו ב"עמותת אפשר" ושיתף פעולה עם מטפליו באופן משביע רצון.

הנאשם התחיל להמר בגיל 24. בגיל 26 בעקבות זכייה בהימורים הפך למהמר כפייתי, הימר בתדירות גבוהה ובסכומים גדולים ובמרוצת הזמן הסתבך בחובות כספיים וכבדים, וגרר גם את בני משפחתו לקשיים אלה, כאשר דרש מהם כספים. על רקע זה, נפגעו מערכות יחסיו עם בני המשפחה הקרובה.

על פי התרשמות שרות המבחן ומטפליו של הנאשם בעמותה, לאחרונה החל בתהליך שינוי ושיקום, הכיר בבעיית ההימורים ובנזק וההרס שנגרמו לו בעטיה. הנאשם הביע רצון להמשיך את הטיפול והמלצת שרות המבחן הינה שלא למצות עמו את הדין, להטיל עליו צו מבחן לשנה שבמהלכו ימשיך בטיפול ב"עמותת אפשר" תחת פיקוח שרות המבחן.

המאשימה מבקשת לאמץ את הסדר הטיעון נוכח התסקיר החיובי והעדר עבר פלילי.

כך גם הנאשם, אשר הביע חרטה על מעשיו, וב"כ עתרו לאמץ את ההסדר ולקבוע כי הוא סביר בנסיבות הענין.

לנאשם אין עבר פלילי. הרקע למעשיו החמורים הינו התמכרותו להימורים, דפוס התנהגות שאימץ לעצמו לאורך שנים ואשר הביאו עד למשבר כלכלי קשה ושבר ביחסיו עם בני משפחתו הקרובה.

את המוצא מן המצוקה והלחצים הכלכליים, מצא הנאשם בפניה לרעייתו, בדרישה שתיתן בידו כספים או תחתום על השטרות, אותם יעביר לנושיו. בגין העבירות שביצע הנאשם, היה האינטרס הציבורי מחייב להטיל עליו עונש כבד ומרתיע יותר מן העונשים שהוסכמו בין הצדדים.

מנגד, עומד האינטרס האינדיבידואלי והציבורי שבשיקומו של עבריין, ובנסיבות שבהן מדובר באדם נטול עבר פלילי, אשר הרקע להתנהגותו העבריינית נעוץ בבעית התמכרות, אשר הוא מודע לה ומבקש לטפל בה, נראה כי העדפת האינטרס השיקומי הינה ראויה ונכונה.

המאשימה מוחזקת כמי ששקלה את מכלול השיקולים, הראייתיים, שיקולי היעילות והאינטרס הציבורי ושיקולי הפרט.

לאור האמור, לא מצאתי עילה שלא לאמץ את הסדר הטיעון, ולהטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במשך תקופת התנאי, כל עבירת אלימות מסוג פשע.