גזר דין בתיק פ 10074/04

עניינו של כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מעשי אלימות ואיומים שביצע כלפי אלגרה אדר (להלן: "המתלוננת"), מי שהייתה בעבר חברתו לחיים, וכן, הדחתה בחקירה והפרה שהפר הוראה חוקית.

התביעה ובא כוח הנאשם הציגו הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, והנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות הבאות:

תקיפת בת-זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ;

איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (בשני פרטי אישום);

גרימת נזק בזדון לרכוש לפי סעיף 452 לחוק העונשין (בשני פרטי אישום);

חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין;

הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין;

הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

קודם לגזר הדין, נתקבלו שני תסקירי מבחן בעניינו של הנאשם, אשר סקרו את נסיבותיו האישיות ואת תהפוכות חייו, את מערכת יחסיו עם המתלוננת, וכן, את המוצאות אותו.

על נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא בן 37, דווח כי עלה לישראל מאוזבקיסטאן בגפו בשנת 1994, ומאז הוא מנהל אורח חיים בעייתי ובלתי יציב: הוא איננו עובד בעבודה מסודרת, לרוב נעדר מקום מגורים קבוע, ונאלץ ללון ברחוב; הקשר בינו לבין בני משפחתו הקרובים מצומצם ביותר, והוא ממוקד בשתיית אלכוהול. ניסיונות אחדים שערך לגמילה מאלכוהול - כשלו.

אשר למערכת היחסים עם המתלוננת, נמסר בתסקיר, זו הייתה בעייתית מלכתחילה, נוכח מאמצי המתלוננת לדרבנו לגמילה מאלכוהול ולהעבירו לפסי חיים נורמטיביים, מאמצים שכשלו; וכשביקשה המתלוננת להיפרד מהנאשם - התקשה להשלים עם הפרדה, ושב והטריד את המתלוננת לעתים קרובות. בגין מערכת יחסיו הבעייתית עם המתלוננת, בגין אלימות שנקט כלפיה בעבר (כמו גם ביצוע עבירות נוספות) כבר עמד הנאשם לדין בעבר, הורשע ונדון לעונש מאסר ממושך.

הסתבר, כי בעיצומו של הקשר הנוכחי עם שרות המבחן, ולמרות הצהרתו כי נגמל משתיית אלכוהול, שב הנאשם להרגליו הקודמים, וחזר לשתייה יום-יומית.

הנאשם דיווח אמנם כי חדל להתראות עם המתלוננת, ותלה את התנהגותו האלימה כלפיה בהרגלי השתייה, ולפיכך, ביקש לאפשר לו הזדמנות נוספת לגמילה; אולם, נוכח התרשמות קצינת המבחן כי תהליכי גמילה רבים שעבר הנאשם בעבר לא הועילו; נוכח הערכתה כי הנאשם נעדר כוחות לפעול לשינוי משמעותי באורח חייו, וכי יכולתו לשיתוף פעולה עם שרות המבחן מוגבלת, לא נקטה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית כלשהי.

בגזירת הדין אשקול לחומרה, בראש וראשונה, את חומרת המעשים בהם הודה הנאשם:

מסכת מעשים אלימה הכרוכה במערכת יחסים בעייתית שקיים הנאשם עם המתלוננת, כשזו מתבטאת באלימות פיזית משמעותית (כמתואר באישום השלישי), באיומים חוזרים שירצח אותה, כאשר באחת הפעמים הצמיד לצווארה סכין חשמלית; ושבירת רכושה הפרטי, כולל שבירת מראת רכבה ושמשת רכבה באמצעות הטלת בקבוק בירה.

אלה הם מעשים חמורים ומסוכנים, נעדרי כל הצדקה, שהתרחשו ככל הנראה על רקע שכרותו של הנאשם.

התפשטות תופעות אלימות כאלה בחברה בכלל ובין בני זוג בפרט, מחייבות את בית-המשפט להידרש לענישה חמורה וחד משמעית, שתסייע במלחמה בהן, במטרה לעוקרן מן השורש, וכדי להטמיע בחברה ערכים ונורמות תקינים.

חמורה בעיניי גם הדחה שהדיח הנאשם את המתלוננת לבל תתלונן נגדו במשטרה בגין אלימותו ואיומיו, וההפרה שהפר הנאשם החלטה שיפוטית, כשעזב את מקום מעצר הבית שהוטל עליו בבית הוריו בראשון לציון.

אני רואה בחומרה את העובדה שהנאשם לא נרתע מלשוב על מעשיו למרות הרשעותיו בעבר [ת/1]. יצוין, כי עונש המאסר שריצה הנאשם בגין אלימותו כלפי המתלוננת מאוחר לעבירות נשוא כתב האישום שלפניי.