כתב האישום
1. הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות בעבירות כדלקמן: תקיפת עובד ציבור - לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש - לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תקיפה - לפי סעיף 379 לחוק העונשין, ואיומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
על פי עובדות כתב האישום וכפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם הגיע, יחד עם אחיו, לתחנת רכבת בכפר חב"ד, וסירבו לבקשת מאבטח הרכבת, אבירן שמיאן, כי יעברו בדיקה ביטחונית, ובהמשך, עברו את עמדת הבידוק ונכנסו לרציף הרכבת.
הנאשם ניסה לעלות לרכבת שהגיעה לרציף, בעוד המאבטח מונע זאת ממנו, ובתגובה לכך, הנאשם נגח בפניו של המאבטח. המאבטח ניסה להשתלט על הנאשם, אחז בצווארו וניסה להשכיבו על הרצפה כדי להפסיק את התקיפה, ובתגובה, הנאשם נשך את המאבטח והכה באגרופיו בגופו.
כתוצאה מהתקיפה, נגרם למאבטח חתך מעל הגבה ושפשופים על אמות ידיו, והוא נזקק לטיפול רפואי, שכלל תפרים בגבה.
במהלך האירוע, הנאשם גם איים על המאבטח בכך שאמר לו שיהרוג אותו, שהוא לא מכיר אותו וחבל לו על הזמן, וכן תקף באגרופיו גם את מרדכי חן, קצין חיל הים, שהפריד בין המאבטח לנאשם, ועזר למאבטח ללוות את הנאשם לחדר נפרד במטרה להרחיקו מהקהל.
הראיות לעונש
2. מטעם הנאשם הובאו להעיד שני עדי אופי - הרב אליהו מלכה ואמו של הנאשם. הרב מלכה הינו ראש ישיבת "שערי חיים" במושב אחיעזר, בה לומד הנאשם מזה 5 שנים. לדברי הרב מלכה, הוא נוהג לקבל על הנאשם מסר חיובי מאוד ומעולם לא קיבל עליו תלונות, הנאשם מעורה בחברת בני הישיבה, אהוב על כולם, מצטיין בלימודיו וגם עובד. לאחר שהנאשם עבר תאונת דרכים, הישיבה תרמה לשיקומו שארך זמן רב, והשיפור המשמעותי חל לפני 3-4 חודשים. הרב מלכה אמר כי גם אם יוחסו לנאשם האירועים שבכתב האישום, הם לא בוצעו במצב רציונאלי. כמו כן, לפי דברי הרב מלכה, בשנים האחרונות הנאשם השתפר, כותב ולומד תנ"ך, והוא מוכן לקחת חסות אישית עליו ולהיות ערב לו. הרב מלכה אמר כי שוחח עם המאבטח, וביקש ממנו לכתוב מכתב לבית המשפט והקריאו. הרב מלכה אמר עוד כי עד לאחרונה כלל לא ידע על התנהלות המשפט, ולא על הסתבכויות פליליות קודמות שהיו לנאשם, הנאשם לא סיפר לו על כך כי חשש מתגובתו.
אמו של הנאשם אמרה כי הנאשם עבר תאונת דרכים קשה, לא ידע היכן הוא נמצא, לאט לאט, חזר לעצמו, ועדיין סובל מבעיות.
הטיעונים לעונש
3. ב"כ המאשימה פרטה את המעשים בהם הורשע הנאשם, וטענה כי מדובר במעשים חמורים, בתקיפה ממושכת של המאבטח על לא עוול בכפו. גם לאחר שקצין חיל הים שנכח במקום נחלץ לעזרתו של המאבטח, וניסה להפסיק את האלימות מצד הנאשם, המשיך הנאשם בתקיפה, ואף הגדיל לעשות ותקף גם את הקצין. לטענת ב"כ המאשימה, בהתנהגות זו מצד הנאשם יש כדי ללמד על המסוכנות הנשקפת מפניו, ועל היותו חסר מעצורים.
ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם עושה שימוש ציני באשר למצבו הרפואי, וכל בקשה להתחשב בו בשל כך צריכה להידחות. מצבו הרפואי של הנאשם לא מנע ממנו להתנהג בברוטאליות כלפי המאבטח וקצין חיל הים, ובהמשך, הפריע לשוטרים בעת שעיכבו אותו.
ב"כ המאשימה טענה כי כאשר הנאשם בחר לנצל את זכותו וניהל הוכחות, לא ניתן לזקוף לזכותו את החיסכון בזמן השיפוטי, והוא אינו יכול לבקש כי לא ימוצה עימו הדין. עוד טענה ב"כ המאשימה כי ההגנה חקרה את כל עדי התביעה, ולאורך הדיונים נאמרו על ידי ההגנה אמירות לא ראויות כלפי העדים וכלפי המאשימה, אמירות שהן משוללות כל בסיס, שחלקן נרשמו בפרוטוקול וחלקן לא נרשמו.
ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, שיהווה עונש ראוי למעשים בהם הורשע, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. כמו כן, עתרה ב"כ המאשימה לחייב את הנאשם בהוצאות, וזאת לאור זימונו לעדות של הרופא הפלסטיקאי, שטיפל במאבטח בחדר המיון. הרופא הגיע לתת עדות, אך כלל לא נשאל בחקירתו על ידי ההגנה האם החתך שנגרם למאבטח ונתפר על ידו, יכול היה להיגרם ממוט ברזל, למרות שזו הייתה טענת ההגנה של הנאשם.
4. ב"כ הנאשם טען כי בית המשפט טעה כאשר מצא את הנאשם חייב בדין והרשיעו. כמו כן, ב"כ הנאשם טען כי התביעה מלכתחילה, כלשונו "ניפחה את כל העניין", ללא כל הצדקה, ובסך הכל היה מדובר באירוע שיצא מכלל פרופורציה, על רקע ויכוח חסר טעם, סתמי ומיותר.
ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן להתעלם מכך שכבר במקום האירוע, ובנוכחות המעורבים באירוע, הנאשם הביע צער על מעשיו וביקש סליחה מהמעורבים, ומכאן, שגם אם הייתה התפרצות אלימה, אין מדובר במי שמאופיין בהתנהגות אלימה, אלא במי שטעה, מעד, ופעל כפי שפעל, אך מייד הצטער על כך.
ב"כ הנאשם טען כי לנאשם הרשעה יחידה משנת 2005, בעבירות שבוצעו בשנת 2003, עת היה קטין. חלפו למעלה מ- 8 שנים בין הסתבכותו בעבר בפלילים לבין האירוע נשוא תיק זה.
ב"כ הנאשם ציין כי במסגרת הליכי המעצר, הנאשם שוחרר למעצר ישוב בלבד, והותר לו להסתובב באופן חופשי במושב אחיעזר ובישוב הסמוך לו.
ב"כ הנאשם טען כי טענות המאשימה הן טענות נקמניות, מאחר שהיה עליה לפרט את אורך המאסר בפועל לו עתרה. כמו כן, ב"כ הנאשם טען כי לפי סעיף 38 לחוק העונשין, קבלת תסקיר שירות מבחן הוא תנאי מוקדם להטלת מאסר בפועל, לא הוגש תסקיר, ולכן לא ניתן להטיל מאסר בפועל.