גזר דין בתיק 18633-11-13

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה סתם, לפי סעיפים 380 ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), בהתאמה.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן לאחר שהתגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת, הלה תקף אותה בכך ששפך לעבר עינייה משקה אלכוהלי ובהמשך אחז בשערות ראשה, משכה כלפי מטה, דחף  ראשה בקיר וכן בעט בגבה. בעקבות תקיפה זו נגרמו למתלוננת שריטות מתחת לעינה, נפיחות בפניה וסימני דם. זאת ועוד, לאחר שחברתה של המתלוננת, הגב' שפגט אחדוב, ניסתה להפריד בין השניים, החל הנאשם לבעוט בה. בתגובה לכך, שפגט נשכה את ידו של הנאשם.

במסגרת הסדר הטיעון אין הסכמה עונשית וכל צד חופשי בטיעוניו.

טענות הצדדים

בדיון שנערך בפניי ביום 9.1.14 הפנה ב"כ המאשימה לגיליון הרשעותיו של הנאשם וכן למאסרו המותנה בן 6 חודשים אשר ניתן במסגרת ת"פ 14036-05-11 והוארך במסגרת ת"פ 19896-06-12.  בהתאם לתיקון 113 הפנה לערכים המוגנים אשר נפגעו ממעשי הנאשם  בכללם, כבוד האדם, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה וכן הביטחון האישי. אשר למתחם הענישה- זה עתר למתחם ענישה הנע בין 6- 24 חודשי מאסר בפועל. נוכח עברו הפלילי ונוכח חומרת המעשים המיוחסים לו עתר לענישה ברף האמצעי של סקלת הענישה.  בנסיבות אלו, עתר להפעלת המאסר המותנה  באופן מצטבר לעונש שיוטל בתיק דנן, הטלת קנס כספי ופיצוי למתלוננת.

מנגד, ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר וכן חסך את עדותה של המתלוננת, על כל המשתמע מכך. זה טען כי בעניינו מדובר באירוע אחד הואיל ומדובר במקרה שארך על פני 5-10 שניות ולפיכך יש לקבוע מתחם ענישה אחד. מעבר לכך, הפנה לעובדה כי התיק דנן אינו עוסק באלימות במשפחה ולפיכך עתר למתחם ענישה הנע בין מאסר מותנה למאסר בפועל למשך מספר חודשים בודדים. אשר לבחינת נסיבות ביצוע העבירה- טען כי אין המדובר במעשים מתוכננים וכי הנזק בפועל שנגרם למתלוננת, אינו חמור.

זאת ועוד, בת זוגתו של הנאשם העידה על כך שלנאשם רצף תעסוקתי ולכך שהינו אבא טוב לשני ילדיהם הקטינים, בני 8 חודשים ושנתיים. זו ציינה כי היא לבד בארץ ולכן היעדרות הנאשם קשה עוד יותר, בפרט בכל הקשור לגידול הילדים.

אשר לנסיבות אשר אינן קשורות בעבירה- ב"כ הנאשם הפנה כאמור לעדותה של בת זוגתו ולכך שעסקינן בנאשם צעיר כבן 21. עוד הפנה לכך שעברו הפלילי אינו מכביד במיוחד ולכך שהמאסר המותנה העומד ותלוי נגדו הוארך בגין עבירת היזק לרכוש במזיד ולא בגין עבירות אלימות. עוד הפנה בעניין המאסר המותנה לכך שחלף זמן רב ממועד הטלתו. בנסיבות אלו, עתר לכך שהמאסר המותנה יופעל באופן חופף לעונש שיוטל על הנאשם. אשר למצבו הכלכלי הפנה לכך שמתסקיר המעצר עולה כי הנאשם עלה מאוזבקיסטן ביחד עם אמו ובשל מצוקתו הכלכלית לא גייסו אותו לצבא. נוכח קשיים אלו עתר כי העונש יוטל ללא רכיב של קנס ופיצוי.

מתחם הענישה ההולם

כאשר אין מדובר בעבירה יחידה, בשלב הראשון על ביהמ"ש לקבוע אם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים נפרדים (ראה בעניין זה ע"פ 8641/12 סעד נ' מ"י, מיום 5.8.13, פסקה 22). בענייננו, מצאתי כי יש לראות בשתי התקיפות כאירוע אחד וזאת חרף כך שעסקינן בשתי מתלוננות. למסקנה זו הגעתי נוכח כך שמדובר במעשים שבוצעו כמיקשה אחת, ברצף, בסמיכות זמן ומקום. המדובר בעשייה עבריינית אחת, ומשכך כאמור ייקבע לגביה מתחם אחד.

על פי סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב " בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".

בעבירות התקיפה פגע הנאשם בערכים החברתיים של הגנה על שלומו ובטחונו של הפרט. לא אחת התריעו בתי המשפט כי יש למגר את תופעת הבריונות המצויה ברחובות על ידי ענישה הולמת. על שיקוליי ההרתעה שעל בית המשפט לשקול בעבירות אלו אפנה לע"פ 4330/12 דעאס נ' מדינת ישראל (5.11.2012):

"בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בהרתעה מפני עבירות אלימות שנועדו "לפתור סכסוכים" בכוח הזרוע. דומה כי לא ניתן להתעלם מהתפשטותו של נגע האלימות בארצנו ומההיקף הרב של עבירות מסוג זה המגיעות לפתחם של בתי המשפט. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא כי פתרון סכסוכים ראוי שייעשה על ידי פניה לרשויות החוק ולא על ידי נטילת החוק לידיים."

וראו בעניין זה גם ע"פ 8314/03 רג'אח נ' מדינת ישראל (7.6.05) ; ע"פ 3277/10 אגבריה נ' מדינת ישראל (2.2.2011) ; 18534-05-11 מדינת ישראל נ' רונן וקנין (27.11.11).

אשר למדיניות הענישה הנהוגה בעבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש זו נעה על דרך הכלל בין עונשי מאסר מותנים ועונשי מאסר קצרים  שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות עד ל - 12 חודשי מאסר בפועל.

ברע"פ 3622/11 שלמה ישראל ואח' נ' מדינת ישראל (27.511) - נדחתה בקשת רשות ערעור על על עונש שבמסגרתו הוטל על הנאשמים מאסר בן 3 חודשים אשר יבוצע בעבודות שירות בגין עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

בע"פ 16160-10-11 טבצניק נ' משינת ישראל (25.12.11) - התקבל ערעור על חומרת העונש בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והופחת עונשו מ-6 חודשי מאסר בדך עבודות שירות ל- 4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות.

בע"פ 32637-08-10 אלבז נ' מדינת ישראל (13.1.13) נדחה ערעור של נאשם אשר נידון ל-3 חודשי מאסר בדרך עבודות שירות בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.