גזר דין בגין ציד בלתי חוקי של דורבנים

1.            הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות שונות של ציד בלתי חוקי.

2.            עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין אומר בתמצית כי ביום 23.10.04 עסקו הנאשמים בציד דרבנים במרדף ברכב, באמצעות רובי ציד. הנאשמים סרקו את השטח בזרקור, חסמו את דרכו של הדרבן באמצעות רכבם, ולבסוף ירו בו מתוך הרכב.

עוד הורשעו הנאשמים כי השליכו מרכבם שקיות שהכילו שלושה דרבנים ירויים, וכי בחיפוש ברכבם נמצאו שני קוצי דורבן וכתמי דם דורבן אשר ניצודו על ידיהם.

הנאשם 2 הורשע גם בעבירה של ציד ללא רישיון.

3.            ארבעת הנאשמים  כבני 38  ואין לחובתם עבר פלילי.

4.            התובעת מבקשת להטיל על הנאשמים קנס כספי כבד ומרתיע, התחייבות וכן מבקשת היא לחלט את שני כלי הנשק באמצעותם בוצע הציד.

בטיעוניה לעונש, מדגישה התובעת את חומרת מעשיהם של הנאשמים, את הנזק הרב הנגרם לציבור כתוצאה מציד בלתי  חוקי ואת הצורך בענישה מרתיעה אשר תהווה משקל נגד לפיתוי שבציד הבלתי חוקי.

לטענת התובעת, הנאשמים קיבלו היתר מיוחד לצוד חזירים באותו יום, כאשר היתר זה אינו דבר שבשגרה וניצול ההיתר על ידי הנאשמים לצורך ציד דרבנים מהווה למעשה הפרה בוטה של האמון שניתן בהם על ידי רשות שמורות הטבע.

עוד מפנה התובעת למנוסתם של הנאשמים מהפקחים, תוך שהם נוסעים בפראות ומסכנים את שאר נהגי הכביש. לטענתה, הנאשמים לא בחלו בכל אמצעי לטשטש את מעשיהם, ובכלל זה גם שפיכת אלכוהול לתוך קנה הנשק של אחד מהם.

התובעת הציגה לעיוני חוות דעת של ד"ר נמצוב לגבי מצב הדרבנים בארץ ולפיה ירדה צפיפות האוכלוסייה כתוצאה מציד, וכיום הופסק כליל מתן ההיתרים והדרבן נמצא היום בסכנת הכחדה. לדבריה, מדובר בבעל חיים בעל חשיבות רבה לטבע, המאפיין את אוכלוסיית החי בארץ ישראל, וממילא קיים אינטרס רב בהגנה עליו ובמניעת הציד הבלתי חוקי בו.

עוד הציגה התובעת בפני פסקי דין בנוגע לחילוט שנשק שהרציונאל העולה מהם הוא כי אמצעי זה הינו האמצעי היעיל ביותר לשם הרתעה ומניעה של עבירות הציד.

5.            הסנגור מבקש להקל עם הנאשמים ולהטיל עליהם קנס כספי מינימאלי ולאזנו בהטלת התחייבות גבוהה.

לטענת הסנגור, הנאשמים חסרי עבר פלילי, וכי המדובר במעידה חד פעמית מבחינתם, וכי לא היה להם כל כוונה לנצל את ההיתר המיוחד כדי לצוד דרבנים.

עוד טוען הסנגור, כי רשות שמורות הטבע העניקה גם השנה לנאשמים רישיונות ציד לעונה זו, ומכאן למד הסנגור כי הרשות עצמה נותנת בנאשמים אמון ואינה מעוניינת לחלט את נשקם.

לדברי הסנגור, ממילא אין כל מקום לחלט את נשקם של הנאשמים, מאחר ורק נשק אחד, שהיה שייך לנאשם 1, היה מעורב בציד, בעוד כלי הנשק השני לא היה מעורב בירי.

אשר לנסיבותיהן האישיות של הנאשמים, טוען הסנגור כי הנאשם 1 שכיר, אב לשלושה ילדים קטינים ומשתכר 5000 ש"ח בלבד בחודש.

הנאשמים 2 ו-4 אינם ציידים אלא חקלאים, שכל אחד מהם מפרנס אישה ושני ילדים במשכורת חודשית של 4000 ש"ח בלבד.

הנאשם 3, נשוי ואב לארבעה ילדים משתכר כ-6000 ש"ח בחודש.

6.            אין מחלוקת בדבר חומרת מעשיהם של הנאשמים.